| דף הבית | ספרים | הערכות שווי | מבצעים | פרקים בודדים מכירה | הורדת קבצים | מחירון וטופס הזמנה | מילון כלכלי עסקי | קישורים | צור קשר |
המילון כולל בתוכו שמות ומושגים במספר תחומים
תוכל לדפדף רק בחלק של המילון. אם תלחץ על מושגים, תקבל רק את רשימת המושגים ושם תוכל לחפש את הערך הרצוי. במידה ואתה מחפש שמות, לחץ על שמות והמילון יתמקד רק בשמות.
באותו אופן תוכל למקד את החיפוש שלך בעסקים, פיננסים או משפט.
כמו כן, אם מצאת מילה או מושג או שם במקום שהוא לדעתך שגוי, נודה לך על משלוח הערה למייל Michael@tavor.biz בכל מקרה תקבל/י התייחסות חוזרת להערתך וכן המעירים נכונה יתוגמלו על ידי ההוצאה לאור בשי.
במידה ואתם לוחצים על ערך כלשהוא וההסבר אינו מספק אתכם, תקבלו בסוף הערך אפשרות מיידית לבצע חיפוש בגוגל או ב-MSN לגבי המושג המבוקש ולהרחיב את המידע שחיפשתם.
נשיא בית המשפט העליון בשנים 1965 – 1976. ועדת החקירה הממלכתית בראשותו שנקראה על שמו – ועדת אגרנט שמונתה לבדוק את מחדלי ההנהגה לאחר מלחמת יום כיפור, הועדה קבעה אחריות אישית על הרמטכ"ל, ראש אגף מודיעין ואלוף פיקוד הדרום, אך התעלמה מאחריותם האישית של שר הביטחון דיין וראש הממשלה גולדה מאיר ועל כך קיבלה ביקורת חריפה. חתן פרס ישראל, כותב פסק הדין במשפט אייכמן, בפסק הדין קול העם נגד שר הפנים, קבע אגרנט בסיס למשפט החוקתי בישראל ובחן בו את גבולות חופש הביטוי.
נשיא בית המשפט העליון בשנים 1995-2006, הגביר והעצים את ה"אקטיביזם המשפטי" במסגרתו בית המשפט יכול להתערב בכל סוגיה לרבות סוגיות שבעבר נחשבו סוגיות שלטוניות בעליל וכן הגדיל את דרגות החופש של בתי המשפט בפרשנות לחוקים עד כדי הפיכת כוונתם וכן העמיד את בית המשפט בקונפליקט מול המחוקק בסוגיות עקרוניות עד כדי ביטול חוקים של הכנסת, שאינם מתיישבים לדעתו עם ערכי יסוד של כבוד האדם וחירותו. נחשב אחד המשפטנים הגדולים בישראל מאז ומעולם, אך בשל האקטיביזם השיפוטי והשלכותיו על עקרון הפרדת הרשויות, זכה לביקורות חריפות, לרבות מצד גדולי משפט בארץ. בטרם הגיע לתפקיד שופט בבית המשפט העליון ב-1978 שם שימש 28 שנים מתוכן 11 כנשיא, כיהן כפרופסור ודיקן הפקולטה למשפטים בירושלים וכן שימש כיועץ המשפטי לממשלה. כמו כן חתן פרס ישראל בתחום המשפט ב-1975. קיבל ב-1993את פרס Justice in the world של ארגון השופטים הבינלאומי שיש המשווים אותו לפרס נובל בתחום המשפט.
מייסד מיקרוסופט ביחד עם פול אלן בשנת 1975. והאיש הנחשב לעשיר בעולם, החל משנת 1995. עושרו נע על פי ערך מניות מיקרוסופט שבבעלותו במהלך העשור שבין 1995 ל- 2006 בין 40 ל-55 מיליארד $ (פורבס העריך את עושרו ב-20006 ב- 53 מיליארד$). בשנת 2004 פרש מתפקיד מנכ"ל חברת מיקרוסופט והגדיר את עצמו כארכיטקט התוכנה הראשי כאשר סטיב באלמר הפך להיות המנכ"ל ובשנת 2006 פרש מעיסוק פעיל בחברה (אם כי נשאר חבר הנהלה) והקדיש את עצמו לפעילות במסגרת הקרן על שם ביל ומלינדה גייטס שהוקמה בשנת 2000 ועוסקת בתרומות למוסדות חינוך ולמחקר רפואי.
יו"ר : איתן רף מנכ"ל : גליה מאור ערך שוק ל2-11-2006 : 25,003,634 אלפי ש"ח בנק לאומי הוקם ב27 בפברואר 1902 בלונדון על ידי בינימין זאב הרצל בשם חברת אנגלו-פלשטינה (אפ"ק) ב - 2 באוגוסט 1903 נפתח הסניף הראשון של הבנק ביפו, סניפים נוספים נפתחו בירושלים, ביירות, חיפה, חברון, צפת וטבריה. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפתח גם סניף בעזה. הבנק עדיין היה רשום בלונדון, ולא היה זה ראוי כי הבנק המרכזי של מדינת ישראל יהיה בעל נתינות אנגלית. משום כך הוקמה ב- 1950 בתל אביב חברה בשם "בנק לאומי לישראל", וב- 1 במאי 1951 קיבל בנק לאומי את הנכסים וההתחייבויות של הבנק שנוסד בלונדון ב- 1902. סדרת הכסף השנייה של מדינת ישראל נושאת את שמו הנוכחי של הבנק. הקמת בנק ישראל ב- 1954 פתחה דף חדש בתולדות בנק לאומי: בנק לאומי חזר לפעילות בנקאית רגילה וביסס את מעמדו כבנק המוביל בארץ זה 100 שנים, בהנהלתם של י' פורדר, א' להמן, א"י יפת וממשיכיהם. http://www.leumi.co.il
ידוע גם בכינוי חב"ש. שימש כנשיא אוניברסיטת תל אביב וכן שימש כחבר ויו"ר בוועדות שונות. החשובה שבין הוועדות היתה וועדה שמונתה במחצית שנות השמונים על ידי שר האוצר רבינוביץ ועסקה במבנה המסים בישראל. המלצותיה של וועדת בן שחר שימשו כתשתית לרפורמה מרחיקת לכת במבנה מערכת המס. במסגרת זאת נחקק תיקון 22 לפקודת מס הכנסה. בשינויים שהוכנסו במסגרת רפורמה יסודית זו יושמו שלושה עקרונות מרכזיים: 1. הורחב בסיס המס: כל הכנסתו של העובד (למעט מספר מצומצם של חריגים) חייבת במס; 2. מותנו שיעורי המס והמדרגות במידה ניכרת; 3. כללי חישוב המס נעשו פשוטים יותר.
יו"ר : שלמה זהר מנכ"ל : גיורא עופר ערך שוק ל 2-11-2006 : 8,726,709 אלפי ש"ח ב- 1935 השנה בה נוסד הבנק על ידי לאון רקאנטי, יוסף אלבו ומשה קרסו, היה בנק דיסקונט אחד מכמה עשרות בנקים שקמו באותה תקופה בישראל עוד בטרם היותה מדינה ובניהם מספר שלוחות של בנקים זרים. הבנקים הרבים שקמו בשנים אלו, היו תוצאת לוואי של פריחה כלכלית שחלה בשנת 1924 והגיעה לשיאה בשנת 1932 עם גל העלייה החמישית. עלייה זו אופיינה בעולים אמידים שהביאו עמם ארצה הון רב וגרמו לפריחה. אולם הפריחה הכלכלית לא נמשכה זמן רב. בשנת 1936 בא הקץ לשגשוג. החל משבר כלכלי שנמשך עד שנת 1939. היה זה משבר שהושפע מגורמים מבית ומחוץ. בעולם התרחשה מלחמת חבש - איטליה ואילו בארץ התרחשו מאורעות דמים, אשר החלו בשביתה כללית ובחרם וגרמו לבידוד המשק היהודי. במקביל חלה ירידה בממדי העלייה וביבוא ההון לארץ. הדבר הביא לצמצום הביקוש ולהגברת האבטלה. בעקבות המשבר נסגרו כ- 35 בנקים מכלל 60 הבנקים שפעלו באותה תקופה. בנק א"י לדיסקונט הצליח לשרוד שנים אלו בעקבות מדיניות עסקית זהירה, תוך הגדלת ההפרשה לקרנות הרזרבה במאזן. http://www.discountbank.net
ז
יו"ר: יאיר סרוסי מנכ"ל: ציון קינן, כיום, הבנק השני בגודלו בישראל.בתחילת יוני 2009 התפטר יו"ר הפועלים דני דנקנר כתוצאה מלחצי בנק ישראל ובמקומו נבחר יאיר סרוסי. ערך שוק ל- 16 ביולי 2009 13.9 מיליארד ₪ כמחצית מערכו שנתיים קודם לכן.
ערך שוק ל2-11-2006 : 26,714,604 אלפי ש"ח הבנק נוסד בשנת 1921 על ידי המוסדות המרכזייםשל היישוב באותה עת - ההסתדרות הציונית וההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י. ב- 80 שנות קיומו, פיתח הבנק רשת סניפים ופעילות בנקאית מסחרית ענפה בכל תחומי הבנקאות. הוא מונה כ- 10,000 עובדים. קבוצת הבנק היא הגדולה בענף הבנקאות בארץ לפי אמות מידה של היקף האשראי, היקף הנכסים וההון העצמי. פעילותה של קבוצת הבנק מתרחבת למרבית תחומי העסקים. הקבוצה פעילה גם בחו"ל באמצעות סניפים, נציגויות וחברות בנות. http://www.bankhapoalim.co.il
(סימול מניה A בניו יורק BRKa ) חברת טקסטיל שנרכשה על ידי וורן באפט –( ראה ערך) ב-1965 שהפך אותה לחברת אחזקות דרכה ביצע את כל השקעותיו. הון החברה בעת רכישתה נאמד בכ- 22 מיליון S ואילו בשנת 2006 ערכה נע בין 130 ל-140 מיליארד$. שווי המניה שהיה 19$ בעת רכישתה נע סביב 100,000$ בסוף 2006.
מטאור בעולם העסקים עם השלכות לעולם הספורט והפוליטיקה, שהגיח אל הציבוריות הישראלית כמעט בן לילה וכמו שהופיע כך נעלם.
מוגדר כמיליארדר, אך היקף נכסיו אינו ידוע במדויק וברוב רשימות המיליארדרים תושבי ישראל אינו מופיע בעשירייה הראשונה, כנראה מתוך חוסר מידע. הונו נאמד בהערכות שונות בין 500 מיליון$ לכמה מיליארדים של $. אורי שני שהוגדר כמנהל עסקיו לתקופה קצרה טען שמגיע לו 10% על פי הסכם ותביעתו היתה על סכום שבין 300 ל- 700 מיליון ש"ח. בסופו של דבר נערכה פשרה על סכום לא ידוע, אך לפי מקורבים הפשרה היתה על כעשירית מסכום התביעה.
לגאידמק עסקי דלא-ניידי בצרפת ובישראל, חברת פוספטים - קאזפוספט, מכרה זהב ומפעל לעיבוד מתכות בקזחסטן; שליטה בשבועון הרוסי מוסקובסקיה נובוסטי (Московские Новости), עסקי שיווק מזון ברוסיה, שדות נפט ואסמים באנגולה.
בהיותו בן 20 עלה לארץ ואחר שהות קצרה בקיבוץ בית השיטה עבר לעבוד כספן בחברת צים ובהגיעו לצרפת החליט להישאר שם. לאחר כמה חודשים הקים גאידמק חברה לשיפוצים, והחל להתבסס. המלחמה הקרה בין בריה"מ לארה"ב הפכה את צרפת לגורם מתווך בין הממשל הסובייטי לשאר העולם ונתנה יתרון למי שידעו לתרגם מרוסית לצרפתית. את צעדיו הראשונים בתחום עשה גאידמק כמתורגמן בודד במפגשים בין נציגי ממשל רוסים לבין גורמים עסקיים בצרפת. בהמשך הקים חברה שהפכה בתוך שנים לחברת התרגום הסימולטאני הגדולה ביותר במערב אירופה. מלבד ההכנסות, היו יתרונות נוספים - בכירים בממשל בשני הצדדים החלו לגלות בו עניין, והוא גזר קופונים. בין היתר, יצר גאידמק קשרים עם גורמים במנגנוני המודיעין של הצדדים. לצרפתים שימש כמנתח למצב האימפריה הסובייטית המתפוררת ואת חבריו הרוסים שימש כמדריך להשקעות במערב.
בכאוס הכלכלי והפוליטי שנוצר עם קריסת בריה"מ בראשית שנות ה-90, חזר גאידמק לרוסיה .ויצא למסע רכישות של נדל"ן, תשתיות ואנרגיה. ב-1992 בראשית ימי שלטונו של הנשיא בוריס ילצין חבר לכמה אישים בכירים מהאופוזיציה שהקימו "ממשלת צללים" פרו-מערבית, ולקח על עצמו את תיק הכלכלה שחשף אותו לכמה מהכוחות הכלכליים הגדולים יותר במערב שחיפשו את דרכם לכלכלה הרוסית. אחד מהם - איש העסקים הברזילאי פייר פלקון, שהחזיק גם בעסקים בארה"ב ובצרפת וחיפש השפעה בגוש המזרחי. ביחד ניסו השניים לתווך בעסקה בין התעשייה האווירית הרוסית לבין חברות נפט בוונצואלה. העסקה כללה מכירתם של כמה מסוקי תובלה צבאית לחברות נפט בוונצואלה שלא יצאה לפועל. במקום עסקה זו פיצה פלקון את גאידמק בעסקה באנגולה. את המסוקים להם לא הצליחו למצוא קונה בדרום אמריקה העבירו כשי לצבא אנגולה. הצעד הזה התברר כעסקה משתלמת ביותר: תוך זמן קצר ביקש נשיא אנגולה מהשניים לאתר עבורו מקורות נשק נוספים. האו"ם הטיל אז אמברגו על מכירת נשק לצדדים במדינה, אבל לגאידמק ושותפו זה לא הפריע. מבלי שעסקו בפועל בסחר בנשק, הם קישרו בין השלטון באנגולה לתעשיות הביטחוניות ברוסיה. העסקה המוצלחת היתה רק תחילת הדרך. השלטון האנגולזי שהיה זקוק למטבע זר כדי לממן את הלוחמה, חיפש קונים למחצבים הטבעיים. גאידמק ידע לספק את הסחורה. באמצעות קשריו בצרפת הביא לאנגולה עסקות עם חברת האנרגיה הצרפתית "אלף אקיטן". בתיווכו של פלקון, הצליח גאידמק להביא גם את ענקית הדלק "של". בתמורה לדמי תיווך, בשנות ה-90 קיבל זכות חתימה בחשבונות הבנק של ממשלת אנגולה באירופה, אליהם הועברו דמי הזיכיון ודרכון דיפלומטי שסייע לו במסעותיו בעולם.
ב-1995 ניצל קשרים במודיעין הרוסי לטובת החזרתם מהשבי של שני טייסים צרפתים שנפלו בשטח הסרבי בבוסניה וזכה לעיטור "ליגיון הכבוד" הצרפתי. ב-1996 ארגן עסקה במסגרתה רכש את החוב הלאומי של אנגולה כלפי רוסיה שנאמד אז ב-6 מיליארד דולר. החוב שנחשב אז לאבוד מבחינת הרוסים, שוערך מחדש וקטן למיליארד וחצי דולר. גאידמק החתים את שני הצדדים על הסכם לפריסת תשלומים ל-25 שנה, רכש מהרוסים את שטרי החוב, מכר אותם בשוק הבינלאומי וקיבל עמלה יפה. את שטרי החוב רכשו חברות צרפתיות שביקשו לקבל זיכיונות כריית מחצבים שונים באנגולה. הכסף הופקד בצרפת תחת פיקוחו של גאידמק.
באותן שנים חזר גאידמק למקורותיו היהודיים. גאידמק הכיר את איש העסקים היהודי אנרי בונה, שביקש ממנו לתרום לארגון שתמך בחיילים בודדים בצה"ל. גאידמק העביר כמיליון דולר להקמת בית כנסת בפתח תקווה על שמם של 73 חללי אסון המסוקים. הקשר עם ארגוני הצדקה הניב לגאידמק פירות תוך זמן קצר. באחד האירועים הוצג בפניו איש העסקים משה לוי, הפועל בעיקר בארה"ב בתחום הנשק והתעשיות הביטחוניות. לוי, הנחשב לבעל קשרים מצוינים בצמרת הביטחונית והפוליטית בישראל, הציע את דני יתום כאיש שלו בישראל. גאידמק שמע והתלהב. יתום היה אז בשוק הפרטי, לאחר שנאלץ לעזוב את תפקידו עקב ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל. מהמוסד הביא עמו יתום לשורות גאידמק את אבי דגן ומהמשטרה הגיע ניצב אריה עמית. שלושתם נשלחו לאנגולה לברר תוכניות עסקיות ולייעץ לשלטון המקומי בנושאי ביטחון. עסקים גדולים לא יצאו אבל קשרים דווקא יצאו. טרם חזרתו לפוליטיקה כראש המטה לבחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה, יתום הכיר בין גאידמק ללבייב, היכרות שהפכה לשותפות עסקית באפריקה ישראל.
עם הכניסה לעסקים עם לבייב החל גאידמק לתרום לפעילות חינוכית יהודית ברוסיה וברפובליקות חבר העמים. רכש בתים בירושלים ובקיסריה, שינה את שמו לאריה בר-לב והודיע שמעתה תהיה ישראל מקום משכנו הקבוע. במבט לאחור נראה שהתזמון לא היה מקרי. ב-1999 הרשיע בית המשפט בצרפת את גאידמק כי ב-1993 הוא השתמט במרמה מדיווח על הכנסות ומתשלום מס הכנסה והעלים כספים. הוא נידון ל-13 חודשי מאסר על תנאי ולקנס גאידמק הורשע כי הצהיר שלא כראוי שמקום מושבו לצרכי מס הוא ברוסיה ולא בצרפת, על מנת להסתיר את סכומי הכסף שניהל בבנק חשבונות שלו ושל אשתו. עוד נקבע כי לא המציא הסבר סביר למקור הכסף. עם קבלת גזר הדין ערער גאידמק על הרשעתו. הערעור נדחה.
במקביל להשקעה באפריקה ישראל, השקיע השותף החדש לבייב בעסקיו של גאידמק. הוא השקיע בחברת סבטון לעיבוד מתכות (בעבר אורניום, כיום זהב) שבבעלות גאידמק, וסייע בהרחבת עסקיו בקזחסטאן. אולי היתה זו החשיפה הציבורית לה זכה בעקבות רכישת הנתח מהחברה הציבורית ואולי היו אלה הצרות בצרפת, אבל השותפות לא החזיקה מעמד זמן רב. במסגרת עסקי היהלומים שלו, ניסה לבייב להיכנס גם לאנגולה בשותפות עם חברת היהלומים הממשלתית של רוסיה. זה הפריע כנראה לאינטרסים של גאידאמק באנגולה, והשניים נפרדו כידידים. גאידמק מכר את חבילת המניות בחזרה ללבייב ברווח קטן.
כמה חודשים לאחר שובו לישראל, עלה שמו של גאידמק לכותרות בצרפת. עסקות הנשק בהן תיווך עבור אנגולה חזרו לרדוף אותו, כשחקירת מס הכנסה כנגד שותפו פלקון הפכה גם לחקירתו. השניים נחשדו בדצמבר 2000 בתשלום שוחד לז'אן כריסטוף מיטראן, בנו של הנשיא לשעבר. הוגשו כתבי אישום. פלקון ומיטראן הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר. גאידמק ערער על החשדות ובית המשפט העליון הורה להסיר את החשדות נגדו בשוחד, אך החשדות להעלמת מס בהיקף גדול נותרו על כנם. מסיבותיו שלו בחר גאידמק שלא לחזור מאז לצרפת. הצרפתים החליטו להוציא באמצעות האינטרפול בקשת הסגרה בינלאומית נגדו.
בספטמבר 2006 הודיע בנק המזרחי כי מכר לגאידמק את מגרש צים בשדרות רוטשילד תמורת 26 מיליון דולר. לאחר מו"מ מזורז רכש את הבעלות על תחנת הרדיו האזורי בשרון - אסקייפ 99FM. גאידמק לא טרח לבקר בתחנה לפני שרכש אותה והסתפק בבחינת הנתונים העסקיים ורק אחרי שחתם על העסקה הגיע לביקור קצר במשרדיה. במהלך 2008 נדרש למכור את התחנה עקב פעילותו הפוליטית והצהרת כוונותיו לרוץ לראשות עירית ירושלים, שאינה מאפשרת באחזקת תחנת שידור.
בשנת 2007 רכש גאידמק כ-60% מחברת אביב את אוסיף הבורסאית בסכום של 600 מיליון שקל. חברת אביב מחזיקה בין היתר במגדל משה אביב. אחזקותיו כללו בין היתר 15% ממניות אפריקה ישראל ואת בית החולים ביקור חולים. הוא גייס לשורותיו את אורי שני, בעבר ראש לשכת אריאל שרון כשר וראש ממשלה, שעזב את תפקידו הניהולי בשיכון ובינוי מקבוצת אריסון. לאחר 6 חודשים עזב שני בטריקת דלת את גאידמק כשהפרידה מלווה בחילופי האשמות חריפות משני הצדדים ובתביעה משפטית מצד אורי שני שדרש 10% מרכושו של גאידמק על פי הסכם שלכאורה נכרת עימו.
גאידמק התפרסם בישראל לאחר שהודיע ביולי 2005 על כניסתו לעסקי הספורט, והפך לספונסר של הפועל ירושלים בכדורסל. גאידמק אף רכש את קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, למרות שציין מספר פעמים כי אין לו הבנה בכדורגל, הוא הבין את הפוטנציאל התקשורתי של קבוצת כדורגל בכלל ובית"ר ירושלים בפרט והפך להיות מזוהה עם הקבוצה שזכתה באליפות המדינה במשך שנתיים ברציפות ובשנה השנייה אף זכתה בדאבל אליפות וגביע. במקביל להשקעתו בבית"ר ירושלים, תרם כספים גם להפועל סכנין הקבוצה הבולטת של המגזר הערבי היריבה המסורתית של בית"ר.
גאידמק קרא תיגר על המערכת השלטונית בישראל והציג פעם אחר פעם את אוזלת ידה בטיפול באזרחיה. כך, במלחמת לבנון השנייה, הקים תוך מספר ימים עיר אוהלים ענקית בניצנים, אליה פינה אלפים מתושבי הצפון, שהופגז על ידי החיזבאללה. אלפים מתושבי שדרות פינה לנופש באילת ומימן את שהותם שם, לאור מתקפת טילי הקסאם האינטנסיבית שעברה על העיר וכן התעמת עם היועץ המשפטי ומתח ביקורת על המשטרה והפרקליטות.
גאידמק הקים את תנועת צדק חברתי וחבר לקבוצה מפורשי רשימת הגמלאים, במסגרת כוונותיו הפוליטיות, אולם הליך המיזוג בין פורשי הגמלאים ובין מפלגתו לא צלח מבחינה משפטית ולא קיבל את אישור ועדת הכנסת. הוא גם נכשל כשלון חרוץ בבחירות לעירית ירושלים ולא עבר את אחוז החסימה. במקביל שכר את שירותיו של עו"ד יוסי שגב למכירת עסקיו בישראל, לאחר שהביע אכזבה מיכולתו לפעול עסקית בארץ. בסופו של דבר יוסי שגב עצמו קנה את מניותיו באוסיף ב-110 מיליון ₪.
בדצמבר 2008 חזר לרוסיה ובחודש אוקטובר 2009 הרשיע אותו בית משפט צרפתי בפרשה של מכירת נשק לא חוקית לאנגולה וגזר, בהיעדרו, את עונשו ל-6 שנות מאסר. ידיעות אודותיו מתפרסמות בעיקר על רקע מימושים של יתרת נכסיו בישראל , בחלקם על רקע מאבקים משפטיים.
מייסד מדד הדאו-ג'ונס, אולי המדד הוותיק והידוע בעולם. בעת הקמתו מנה המדד 12 מניות של ענקיות התעשייה באמריקה שנסחרו ב-NYSE וכיום הוא מונה 30 חברות, מקצתן נסחרו גם בשווקים אחרים כגן הנאסד"ק (NASDAQ) ראה ערך. דאו גם פיתח את הניתוח הטכני והגיע למסקנה כי השוקים נעים בין שני קווים. לקו התחתון קרא קו התמיכה ולקו העליון קרא קו ההתנגדות. ההשערה שלו היתה כי משקיע שיזהה נייר שיש לו סיכוי לפרוץ את קו המגמה יוכל להרוויח כסף מעובדה זו ששכן לאחר הפריצה יתרחשו עליות שערים. כך גם לגבי קו התמיכה במקרה של ירידות שערים.
מדד המניות המפורסם ביותר בעולם יוסד על ידי מפתח הגישה הטכנית ב-1896 צ'רלס הנרי דאו ושותפיו אדוארד ד. ג'ונס וצ'רלס מ. ברגשטרסר בעלי העיתון הכלכלי : וולסטריט ג'ורנל. להבדיל ממדדים אחרים, מדד הדאו-ג'ונס מבוסס על ממוצע מחירי המניות המרכיבות את המדד. בראשיתו היה המדד של 12 מניות התעשייה הכבדות שכולם נסחרו ב-NYSE. כיום המדד כולל 30 מניות לרבות מניות כגון מיקרוסופט ואינטל הנסחרות בנאסד"ק. ב1999 חצה המדד לראשונה את רף 10,000 הנקודות. החברה היחידה הקיימת כיום במדד ואשר היתה גם עם ייסודו היא ג'נרל אלקטריק (GE) – ראה ערך
נשיאת בית המשפט העליון החל מספטמבר 2006. האישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה והנשיאה היחידה שלא כיהנה קודם משנה לנשיא. שימשה כפרקליטת המדינה והחל מ- 1995 מכהנת כשופטת בבית המשפט העליון.
5/2006-4/2007
שר האוצר מ-2006. יליד תל מונד ישראל, 1943. מ-1981 חבר כנסת לסירוגין, שר התיירות ויו"ר ועדת הכספים.. קודם לכן היה יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית וח"כ מטע הליכוד עד שפרש עם אריק שרון והיה בין מקימי קדימה.
ב-2007 החלו חקירות נגדו על רקע מעילות בהסתדרות העובדים הלאומית ובגופים קשורים וחלק מהחשדות הצביעו על קשר לפעילות בנו בשוק ההון, בתקופות בהן נקלע לקשיים. נחשב מקורב פוליטית ואישית לראש הממשלה אולמרט שמינה אותו לתפקידו.שר אוצר מיוני 2006 ועד השעייתו באפריל 2007 עקב חקירות נגדו
גוף הפועל מטעם משר התעשייה והמסחר בישראל והממונה על שמירת האינטרסים של הצרכנים – ראה גם צרכנות.
עיתון כלכלי היוצא לאור בניו יורק. נוסד על ידי צ'ארלס דאו ושותפיו ב-1889. כיום בעל תפוצה של למעלה משני מיליון גיליונות (נכון לסוף 2006). לעיתון יש כיום גרסאות ברחבי העולם לרבות אירופה ודרום מזרח אסיה. כמו כן יוצא מטעמו מגזין כלכלי שבועי בשם בארונ'ס Barron's)) שהושק ב-1921 על שם בעל השליטה בחברה קלרנס ברון, אשר שימש גם כנשיא החברה.
וורן באפט הנקרא גם "האורקל מאומהה", על שם המקום בו ממוקם מטהו העסקי. נחשב למנהל ההשקעות המוצלח בעולם. דרך פעילותו בשוק המניות מתבססת בעיקר על השקעות לטווחים ארוכים. כך הוא מנסח "אני קונה עסקים, לא מניות, עסקים שארצה להיות בעליהם לנצח". כמו כן, ידוע באפט בהשקעותיו הסולידיות יחסית בתעשיות מסורתיות ובעובדה שאינו מעורב בחברות היי-טק, טכנולוגיה ותקשורת רבות. פועל באמצעות חברת ברקשייר האת'וויי (ראה ערך), נחשב האיש השני בעושרו בעולם. שווי נכסיו נאמדים בכ- 42 מיליארד דולר ב- 2006. בשנת 2006 הורה את מרבית רכושו לקרן על שם ביל ומלינדה גייטס המיועדת לצדקה. ההשקעה הראשונה שלו בחברה ישראלית היתה בחברת ישכר כאשר רכש ממשפחת ורטהיימר 80% ממנה לפי שווי חברה של 5 מיליארד דולר. ב-25 ביולי, 2006, פרסם באפט כי הוא מתכוון לתרום כ-85% מהונו למטרות צדקה (כ-37.4 מיליארד דולר), כאשר חמש שישיות מהסכום יתרם לקרן ביל ומלינדה גייטס (31.2 מיליארד דולר בקירוב), התרומה תיחשב למתן הצדקה הגדול ביותר בהיסטוריה. וורן באפט נולד ב-30 באוגוסט 1930, הוסמך בכלכלה. ב-1956. הקים שותפות מוגבלת להשקעות בגיבוי פיננסי של משפחתו ובתוספת 100 דולר מכיסו; שווי השותפות הגיע תוך פחות מעשר שנים ל-26 מיליון דולר. ב-1965 רכש באפט חברת טקסטיל כושלת בשם "ברקשייר האת'וויי". הונה, שבעת רכישתה נאמד בכ-22 מיליון דולר, מוערך כיום בכ-136 מיליארד דולר; ושווי המניה שהיה 19 דולר, מגיע ב- 14 במאי 2006 לכ-95 אלף דולר לפחות.
יליד 1949, דוקטורט מאוניב' פנסילבניה, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר אילן, שימש כמנכ"ל משרד האוצר בשנים 1998-1999 תחת שר האוצר יעקב נאמן. שימש כדיקן הפקולטה למדעי החברה בשנים 1993-1997 בבר אילן. כתב את הספר: ההפרטה בישראל ובעולם, במשותף עם אקשטיין ורוביץ, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן. ערך שני ספרים בהוצאות KLUWER - ארה"ב ו- FRANK CASE - לונדון. כתב 55 מאמרים בכתבי עת מקצועיים בינלאומיים ומקומיים. המאמרים עוסקים רובם ככולם בכלכלת ישראל בנושאי אינפלציה, הפרטה, הצמדה, ביקוש לכסף וסחר חוץ.
נשיא בית המשפט העליון הראשון של מדינת ישראל בשנים 1948 – 1954. מונה על ידי פנחס רוזן שר המשפטים הראשון שהיה שותפו במשרד עורכי דין.
שר האוצר ינואר 1981 עד אוקטובר 1983 (נולד ב-1933), פוליטיקאי ישראלי, שר וחבר כנסת. ארידור למד ועסק במשפטים. בד בבד עם פעילותו בתנועת החרות, היה נציגה בהסתדרות הכללית. בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת, ולאחר "המהפך" בשנת 1977 מונה לתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה מנחם בגין. כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, זמן מה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הפך אותו ל"יקיר הציבור". בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות על מנת לא לעודד יבוא. כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורוביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל מפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים". מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הורדת מחירי מוצרים מיובאים והרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר. ארידור ניסה לאחר הבחירות, בסיוע יועצו פרופ' יקיר פלסנר להוריד את האינפלציה בדרך של השפעה על ציפיות הציבור. התיאוריה שעמדה מאחורי המדיניות הכלכלית היא השפעה על המוצרים שמחיריהם היו בשליטת הממשלה שהיוו כשליש עד 40% מסל המוצרים, הן על ידי אי ייקור מצרים מסובסדים בהתאם לאינפלציה ועל ידי כך העמקת הסובסידיות והן על ידי פיחות ממותן של שער הדולר. מדיניות זאת היתה אמורה לגרום לציבור להקטין את הציפיות האינפלציוניות שלו ובכך להשפיע על האינפלציה. התוצאה היתה שהציבור לא האמין בירידת האינפלציה והמוצרים שלא היו בשליטת הממשלה או בהשפעת הדולר המשיכו להתייקר אף ביתר שאת, כך שהנטל על תקציב הממשלה הלך ועלה והציפיות לפיחות מואץ של הדולר אף הם התבטאו ברכישה מוגברת של דולרים, בפרט במחצית השנייה של 2003. לעובדה זו תרם גם ויסות מניות הבנקים שהחל עוד ב- 1977, אך התעצמה בזמנו של ארידור, גם בשל גביית מיסים אינפלציוניים מהבנקים מחד והעלמת עין מהויסות מאידך, ששימש במידה רבה לתשלומי המיסים. הציבור החל להבין כי מניות הבנקים לא יוכלו להמשיך לעלות ללא הגיון כלכלי ובזמן שמניות הבנקים הושלכו ונרכשו על ידי היתרות המדלדלות של הבנקים עצמם ושל קרנות הנאמנות שבשליטתן, הציבור החל לרכוש דולרים בקצב גדל והולך לנוכח פיחות אפשרי, עניין שהעצים את חוסר יכולתו של ארידור להשפיע על המדדים על ידי פיחות מתון של הדולר. הבורסה נסגרה בשל משבר מניות הבנקים בספטמבר 1983 ונפתחה מחדש באוקטובר, לאחר הסדר שהושג בתיווך יו"ר וועדת הכספים דאז – שפירא, שבעקבותיה המדינה לקחה על עצמה לשלם למחזיקי המניות חלק שמשווי אחזקותיהם לאחר תקופות שינועו בין 4 ל-6 שנים. בצעד זה לקחה על עמה הממשלה התחייבויות בנות מיליארד דולרים לתקופה של 4-6 שנים והלאימה למעשה את מרבית המערכת הבנקאות הישראלית. מדיניותו של ארידור נכשלה בהביאה, בנוסף להתרוקנות יתרות המטבע הזר שהביאה את המשק לסף פשיטת רגל, גם לעלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983). בעקבות זאת הציע ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר. הצעה זו לא התקבלה ונתפסה כניסיון כושל אחרון להוריד את האינפלציה באמצעים מלאכותיים. בעקבות זאת הוא פרש מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן אורגד. בשנים 1990 - 1992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם.
נשיא בית המשפט העליון 1982-1983 . כהן כיו"ר וועדת החקירה הממלכתית שחקרה את אירועי סברה ושתילה במלחמת לבנון והגיעה למסקנה כי שר הביטחון דאז אריאל שרון יסיים את כהונתו כשר ביטחון.
שר האוצר בשתי תקופות: 9/84-4/1986 , 6/90-7/1992 נולד תל אביב 1926 - 1998 בטכניון בחיפה בלימודי הנדסה כימית. למד משפטים בשלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית וכן השתלם בלמודי כלכלה ומשפטים ב-London School of Economics בסיומם הוסמך כעורך דין במסגרת שירותו הצבאי היה סגן נספח צבאי בלונדון, 1953-1951. חבר ועדת שביתת הנשק, 1953 והשתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף. בשנים 1961-1977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". הצטרף למפלגה הליברלית בשנת 1961, ובשנים 1965-1968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנים 1969-1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. ב-1974 נבחר לכנסת מטעם רשימת הליכוד. בעקבות "המהפך" ב-1977 ועד שנת 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982), ובשנים 1979-1980 כיהן אף כשר התקשורת. הוא הפך למספר אחד במפלגה הליברלית (מרכיב שני בכוחו בליכוד) אחרי מותו של שמחה ארליך. בשנת 1984 קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן, למרות ששאף למשרת שר החוץ. עם היכנסו לתפקיד שר האוצר היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך שנתיים שבהן כיהן בתפקיד, ניווט מודעי תוכנית ייצוב במסגרתה יזם הקפאת מחירים ושכר במשק, וכך הצליח לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. התוכנית נתמכה על ידי ממשלת אחדות שכללה למעלה מ-100 חברי כנסת ובשל כך הצליחו שר האוצר וראש הממשלה להעביר את הגזרות שכללו עדכון חריף של מחירי המוצרים המסובסדים, מבלי שתינתן עליהם תוספת שכר. המדד של החודש בו בוצע העדכון היה בגובה חריג של 27.5%. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (משנת 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש שנערך בתקופתו, וכלל הורדת שלושה אפסים מהשקל. ב-1986, לאחר עימות עם ראש ממשלת האחדות שמעון פרס (לאחר שכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל) נאלץ לעבור למשרד המשפטים. לאחר שהמשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, נאלץ להתפטר סופית מן הממשלה. הוא חזר לאחר יישום הרוטציה, שבה יצחק שמיר נהיה ראש ממשלה, לתפקיד שר בלי תיק. לאחר בחירות 1988, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל התיקו הפוליטי, התמנה לשר הכלכלה והתכנון. ב-1990 נוצר מושג חדש בפוליטיקה הישראלית, "חישוקאים", ומודעי היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר. ב-1990 פורקה ממשלת האחדות לאחר "התרגיל המסריח" (כינוי שנתן יצחק רבין לניסיונו של פרס להפיל את ממשלת שמיר על-ידי יזום עריקות של חברי כנסת מהימין). בעקבות זאת פרש מודעי מהליכוד (יחד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית) והקים גוף פוליטי שקרא לו "המפלגה לקידום הרעיון הציוני". בזכות היותו לשון מאזניים להקמת קואליציה שניסה להקים יצחק שמיר, הוא קיבל שוב בקדנציה שנייה את תפקיד שר האוצר. בעת משא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני עמו, דבר שהתפרש כחוסר אימון במלה של ראש הממשלה שמיר, ובזה המחיש את התייחסותו לאנשי הפוליטיקה הישראלית כאנשים לא אמינים. כישלונו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות של 1992 סימן את סופה של הקריירה הפוליטית של מודעי, והוא פרש לעולם העסקים. למרות כל ה-"זיגזגים" ו-"היציאות" שלו נחשב יצחק מודעי לפוליטיקאי מוערך, וכן דמות יוצאת דופן בפוליטיקה לטוב ולרע. הוא הוערך בזכות הופעתו החיצונית המרשימה. וכן בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלו והשכלתו האקדמאית המגוונת, עניין יוצא דופן בין הפוליטיקאים המקומיים. אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת יופי ולאחר מכן נשיאת ויצ"ו. יצחק מודעי נפטר עם קבלו מינוי של עורך חגיגות יובל שנים למדינה ב-1998.
נשיא בית המשפט העליון 1980-1982. יליד 1912. דנציג (העיר החופשית) בפולין, ב-1928 הוסמך כשופט בשלטון המנדט. ב-1953 הצטרף לבית המשפט העליון. במשפט אייכמן ב-1961 היה אב בית הדין. זוכה פרס ישראל למשפטים ב-1991. שותף בוועדת אגרנט שלאחר מלחמת יום הכיפורים. ב-87 עמד בראש ועדה שקבעה כי מותר להפעיל על נחקרים המהווים פצצה מתקתקת "לחץ פיסי מתון".
כיו"ר וועדת הבחירות לכנסת השישית פסל רשימה שלא הכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל בעקבותיה הוגש בג"ץ ירדור שקבע את זכותה של הדמוקרטיה להתגונן. בשונה מאהרון ברק ובביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו, דוגל בגישה מצמצמת לגבי גבולות הפרשנות של החוק על ידי השופט.התנגד נחרצות גם לאימוץ מפת הדרכים של ארה"ב ולתוכנית ההתנתקות.
נשיא בית המשפט העליון בשנים 1995- 1983 נחשב יחד עם אהרון ברק לאחד מגדולי נשיאי בית המשפט העליון. לפני קום המדינה התנדב לאצ"ל ונמנה עם גולי האצ"ל והלח"י באפריקה. התגייס לצה"ל והיה עד 1968 הפרקליט הצבאי הראשי ובמסגרת זאת הקים תא מערכת הממשל הצבאי בשטחים. עד 1975 היה היועץ השפטי לממשלה ואז הצטרף לבית המשפט העליון. חתן פרס ישראל. בין השפעותיו הבולטות ביסוס חופש הביטוח והכרה בחסיון העיתונאי. כיהן בראשות מספר ועדות חקירה ביניהן, חקירת רצח רבין, הטבח במערת המכפלה. וכן קיבל פרסים ואותות רבים כגון אות הדמוקרטיה מטעם המכון לדמוקרטיה ואת פרס לשכת עורכי הדין.
תיאוריה הכוללת סדרת משפטים שפותחו על ידי צמד הכלכלנים מודליאני ומילר חתני פרס נובל לכלכלה והעוסקים בהשפעת המנוף הפיננסי על ערך הפירמה ועל מחיר ההון של הפירמה. המשפט המפורסם הראשון שלהם קבע כי למנוף הפיננסי בתנאים של שוק משוכלל ובעולם ללא מיסים, אין השפעה על ערך החברה. משפט מאוחר יותר קבע כי בעולם עם מיסים, יתרון המס הופך להיות מכריע בערך החברה ולכן החברות ישאפו להתמנף ככל שניתן. בסדרת המשפטים הראשונה שלהם, אחד החידושים שהפכו אחר כך לכלי מרכזי בהוכחות בתורת המימון היה עקרון הארביטראז'. הם הראו כי בהינתן ערך חברות שונה למנופים שונים ניתן יהיה להפיק רווחי ארביטראז' בניגוד להנחת השוק היעיל.
יו"ר : יעקב פרי מנכ"ל : אלי יונס ערך שוק ל2-11-2006 : 6,351,759 אלפי ש"ח בתחילת 2005 התמזגו בנק המזרחי המאוחד בע"מ וטפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ והפכו לבנק אחד, שלימים שינה את שמו לבנק מזרחי טפחות בע"מ ("מזרחי-טפחות"). המיזוג, הגדול ביותר שהיה אי-פעם במערכת הבנקאות בישראל. מזרחי-טפחות נשלט בחלקים שווים על ידי שתי קבוצות כלכליות מהמשגשגות במשק הישראלי: קבוצת האחים עופר וקבוצת מ. ורטהיים. הבנק מפעיל כ-120 סניפים ברחבי הארץ המעניקים שירותים בנקאיים ופיננסיים וכן הלוואות משכנתא במסלולים שונים, לגורמים פרטיים ומוסדיים. 1923 (שנת תרפ"ג): בנק המזרחי נוסד על ידי תנועת מזרחי העולמית. 1925 (שנת תרפ"ה): הבנק נפתח לקהל הרחב. 1969: ראשי בנק המזרחי ובנק הפועל- המזרחי מחליטים לחבור יחד ולהקים את בנק המזרחי המאוחד בע"מ. לבנק החדש 42 סניפים ברחבי הארץ ונכסים של למעלה מ- 400 מיליון לירות ישראליות. 1983: הבנק עובר לבעלותה של ממשלת ישראל. 1995: התחלת תהליך הפרטת הבנק, שבו רכשה קבוצת עופר- ורטהיים 26% ממניות הבנק. 1997: קבוצת עופר-ורטהיים מגדילה את אחזקותיה בבנק עד 51% ממניותיו. 1998: המדינה מוכרת את יתרת אחזקותיה בבנק לעובדי הבנק (9%) ולציבור הרחב. כיום מניות בנק מזרחי מוחזקות בידי קבוצת עופר-ורטהיים והציבור הרחב www.mizrahi.co.il
מניית התוכנה הגדולה בעולם, סימול בנאסד"ק MSFT. נוסדה על ידי ויליאם (ביל) גייטס ופול אלן בשנת 1978
שמו המלא הוא המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי http://www.export.gov.il גוף הנתמך על ידי הממשלה ומשותף לגורמים נוספים במשק כגון התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר ואשר תפקידו לעסוק בנושאים של סחר חוץ ולקדם את היצוא מישראל. זאת, הן בהשתלמויות בנושא, הן באספקת מידע למבקשים לייצא והן בפעולות יוזמתיות, כגון מאגדי יצוא, המקלים או מאפשרים לגופים קטנים לבצע יצוא.
כלכלן יהודי אמריקני שמאמרו המפורסם מ- 1952 בנוגע לבניית תיקים יעילים, הפך להיות יסוד בתורת המימון המודרנית. על פי גישה זו ניתן לבנות את אוסף כל התיקים היעילים על פי הציפיות של כל אדם וכל אחד יכול לבחור מבין התיקים היעילים ביותר את התיק המתאים להעדפותיו האישיות מבחינת סיכון. תלמידו וויליאם שארפ (ראה ערך), המשיך את עבודתו בפיתוח מודל capm, (ראה ערך) אולם יש המעדיפים עד היום את התובנות המוקדמות של מרקוביץ על פני אלה המאוחרות יותר של שארפ ולו בגלל העובדה שהתיאוריה של מרקוביץ, אינה מניחה הנחות רבות מדי לגבי התנהגות המשקיעים, אשר לגבי חלקן לפחות יש הסתייגויות מהותיות של חוקרי תורת המימון, בפרט ההנחות לגבי ההומוגניות של ציפיות המשקיעים, כמו גם היכולת ללוות ולהלוות בשער ריבית חסר סיכון.
National Association of Securities Dealers Automated Quotations היא הבורסה השניה בחשיבותה בארה"ב. נכון לסוף 2006 נסחרות בה 3200 חברות. החלה כלוח מודעות אלקטרוני ב-1971 והפכה להיות פלטפורמת המסחר המקוון הראשון בעולם. לבורסה החדשה היו דרישות נמוכות יותר מאשר לבורסה הראשית ה-NYSE ובכך סיפקה פלטפורמה לחברות קטנות חדשניות. בשנת ייסודה הונפקה בה חברה בשם אינטל שהצלחתה סימנה את הדרך לחברות נוספות כגון מיקרוסופט, אפל וסיסקו, אשר בשיא בועת ההיי-טק ב-1999 הפכה למשך תקופה מסויימת לחברה בעלת שווי השוק הגדול בעולם. חברות טכנולוגיה ישראליות, ניצלו אף אן את הגמישות והאוריינטציה הטכנולוגית של הנאסד"ק וכמאה חברות ישראליות או עם זיקה ישראלית בולטת נסחרות בבורסה זאת: הבולטות ביניהן (ליד השם באותיות לטיניות - הסימול בנאסד"ק) – טבע TEVA, צ'קפוינט CHKP, מרקורי, אמדוקס, אלווריון ALVR, אם-סיסטמס FLSH , צורן, אי סי איי ECIL ועוד.
ראש ממשלה 1996-1999, שר אוצר 2/2003-8/2005 נולד ב-21 באוקטובר 1949, ראש הממשלה התשיעי של ישראל (יוני 1996 - ביולי 1999) ושר האוצר בממשלתו השנייה של אריאל שרון.
החל מינואר 2006 משמש כראש האופוזיציה בכנסת. בנו השני מתוך שלושה לאביו, פרופסור בנציון נתניהו, חוקר ההיסטוריה היהודית (שהיה פעיל רוויזיוניסטי ומזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי בימי חייו האחרונים, בניו יורק).
בשנות החמישים המאוחרות ובשנות השישים חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. בנימין נתניהו שב לישראל עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בטרם מלאו לו 18 שנה ושירת בסיירת מטכ"ל. ב-8 במאי 1972 השתתף במבצע חילוץ מטוס "סבנה", שנחטף על-ידי מחבלים לנמל התעופה לוד. בשנת 1972 השתחרר מצה"ל בדרגת סרן. לאחר מכן, חזר למשפחתו בארצות הברית ולמד לתואר בוגר בארכיטקטורה ותואר שני במנהל עסקים אותו קיבל מאוניברסיטת MIT. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר לישראל כדי להשתתף בלחימה. בשנת 1976, שכל את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במבצע אנטבה בהיותו מפקד סיירת מטכ"ל. לפני כניסתו לפעילות ציבורית עבד כמנהל מכירות במפעל "רים" לייצור רהיטים.
בשנים 1982 - 1984 כיהן כציר ישראל בוושינגטון ובשנים 1984 - 1988 היה שגריר ישראל באו"ם, שם נחשב למסביר כשרוני. נבחר לכנסת ה-12 מטעם "הליכוד" והתמנה לסגנו של משה ארנס ולאחר מכן דוד לוי במשרד החוץ. בתפקיד זה בלט בכישורי ההסברה שלו ובהופעותיו הטלוויזיוניות. בין לוי לנתניהו לא התקיים שיתוף פעולה ונוצרו ניצני היריבות ביניהם שהלכו והתעצמו. בוועידת השלום במדריד ב-1991 היה בין חברי המשלחת בראשות ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. לאחר ועידת מדריד הועבר מתפקידו כסגן שר החוץ, והחל לכהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה.
אחרי מפלת הליכוד בבחירות 1992 התמודד בבחירות הפנימיות לראשות התנועה שנערכו ב-1993 וזכה ברוב גדול מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב. במהלך מסע הבחירות התפרסם סיפור "הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שבה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה העמיקה עוד יותר את הקרע בין שני האישים. לימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. הפרשה ומערכת היחסים מחוץ לנישואין שנחשפה לא פגעו בפופולאריות שלו בקרב חברי הליכוד. מבקריו ראו בהופעתו החפוזה בטלוויזיה בטרם ראה מישהו את הקלטת, שהתברר בדיעבד כי כלל אינה קיימת, ביטוי לחוסר יכולת לעמוד במצבי לחץ. כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ניהל נתניהו מאבק חריף כנגד הסכמי אוסלו. הוא הזהיר שההסכם יביא גל טרור על אזרחי מדינת ישראל והוביל את המחאה החריפה נגד מדיניות ממשלת רבין. ב-29 במאי 1996, בבחירות שנערכו לפי שיטת הבחירה הישירה, נבחר נתניהו לראש הממשלה ברוב של 50.5%. סקרים מוקדמים שהתבדו חזו ניצחון דחוק ליריבו, ראש הממשלה המכהן - פרס, וזאת על אף האהדה שזכה לה שמעון פרס לאחר רצח רבין. לניצחון נתניהו, למרות הזעזוע מרצח רבין, תרמו כמה גורמים: סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי החמאס במרץ, והוצגו על ידה כתגובה על חיסול יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם. ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע "ענבי זעם": פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כ-100 אזרחים בכפר כנא מהפגזה ישראלית הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו. הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר" בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת" בראשות רפאל איתן. אם כי האיחוד לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת. נושא מרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. יחד עם זאת בתקופתו כראש ממשלה החל תהליך הפרטה שסימן את האות לבאות בעת כהונתו כשר אוצר. כבר אז הופרטו חברות ממשלתיות רבות בסיועו של שר האוצר פרופ יעקב נאמן ומנכ"ל האוצר דאז פרופ בן ציון זילברפרב. כפי שהתחייב נתניהו מראש, לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת סירב להמשיך בנסיגה מהשטחים, כל עוד לא מילאה הרשות את חלקה ובפרט סירב לסגת מחברון, העיר הפלסטינית היחידה שאותה לא פינתה ממשלת פרס. תחילת שינוי ביחסים הסתמנה בפגישה שקיים עם ערפאת במחסום ארז בספטמבר 1996. אולם בסוף אותו חודש הורה נתניהו על פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בירושלים, דבר שהוביל להפגנות פלסטיניות סוערות תוך האשמת שווא כאילו ישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. המהומות התדרדרו לחילופי אש שבהם נהרגו 15 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. נשיא ארצות הברית, קלינטון, מיהר לקרוא לנתניהו וערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה הביאה להפסקת האלימות וסללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים במתנחלים יהודים. הנסיגה בוצעה עוד באותו חודש, אולם לאחר מכן נכנסו היחסים עם הפלסטינים לקיפאון עמוק. לאחר תקופת קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון שהתמנה לשר החוץ, לנסיגה נוספת שתכלול 13% משטחי הגדה ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות קלינטון. בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה ירדה כמות הפיגועים לשפל, במיוחד בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ויורשיו, אהוד ברק ואריאל שרון. העובדה שהפיגועים לא היו בראש מעייניה של דעת הקהל ערב בחירות 99' הביאה להתמקדות מערכת הבחירות בנושאים חברתיים, כלכליים ואישיים ותרמה למפלתו מול אהוד ברק. התחום הכלכלי נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי שמרנית, העלה על נס את ערכי "הכלכלה החופשית" ואת ההפרטה. ממשלתו העבירה קיצוצים רחבים בתקציב ואף הטילה כמה מסים חדשים. הצורך במדיניות הממתנת נוצר לאחר שהגרעון במאזן הסחר של ישראל עלה מאוד בתקופת ממשלות רבין-פרס וכן הגרעון התקציבי שהוביל לסיכוי התפרצות אינפלציונית מחודשת. המצב הכלכלי הקשה וההתגייסות של מרבית התקשורת מול נתניהו, (לימים כתב עורך מעריב על יחס התקשורת כלפיו: "כשקוראים רשימות עיתונאיות מאותה תקופה הראש מסתחרר מהאיבה, המשטמה, הזלזול והסלידה המבצבצים מכל שורה"), הובילו לניצחונו של אהוד ברק במאי 1999 ברוב של 56%. בליל הבחירות מיהר נתניהו להודות בתבוסתו והודיע על פסק זמן מהפוליטיקה. עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000 שאף נתניהו לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק הייתה אמורה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שכנראה הובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת כבעל סיכויים נמוכים ולפופולארי פחות מנתניהו. בטרם מבצע חומת מגן תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטינים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה לאחד מגדולי תומכיה של גדר ההפרדה. עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא ניסה להתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות. נתניהו כשר אוצר עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003 הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו שחפץ בתיק החוץ סירב בתחילה, אך לבסוף נטל את התפקיד על עצמו, אפילו בהתלהבות מה, אחר שהובטחה לו יד חופשית מצד ראש הממשלה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי בהם כיהן כשר אוצר ערך רפורמות בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא קידם יוזמות ניאו-ליברליות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. בתחילת כהונתו האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, רפורמה שבאה להקטין את המס על הכנסה מעבודה ועל רווחי הון, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי יש"ע, צעד שבו העדיף גישה כלכלית על-פני גישה פוליטית. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף של הורדת נטל מס ההכנסה על יחידים ועל חברות. הוציא לפועל רפורמה מקיפה בקרנות פנסיה של איגודי עובדים , שבמסגרתה הועברו לניהול מיוחד הקרנות שהיו צפויות (בעתיד), או שכבר הגיעו, לחדלות פירעון ("גירעון אקטוארי"), ואילו הקרנות המאוזנות נמכרו לחברות הביטוח. הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים במטרה ליצור תחרות בין הנמלים. שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. הקיצוץ בקצבאות הילדים היה חריף במיוחד והתאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות חרדיות, לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבאות הילדים פגעו במגזר החרדי, במגזר הערבי (מגזרים שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית). קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באימהות חד-הוריות, במובטלים, בקשישים (שחלק מה סבל גם מקיצוץ של 2% בפנסיה עקב הלאמת קרנות הפנסיה), ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. בשנת 2005 קידם את הרפורמה בשוק ההון, בהתאם להמלצותיה של "ועדת בכר" ואילץ את הבנקים למכור את קופות הגמל שבבעלותם. הפריט את "בנק לאומי", שהיה הבנק האחרון בבעלות המדינה. קידם חקיקה להקטנת מס הכנסה ליחידים ולחברות בהדרגה עד שנת 2010, אשר בסופה צפוי המס השולי המרבי על יחידים לעמוד על 44% (לעומת 60% בשנת 2002), והמס על חברות - 25% (לעומת 36% ב-2002). במסגרת התיקון לפקודת מס הכנסה נקבע גם כי החל משנת 2006 יהיה שיעור מס אחד של 20% לכל הרווחים על הון (לרבות מניות בבורסה, ריביות על פיקדונות) והחל משנת 2007 גם על "שבח מקרקעין". הצעד הראשון ברפורמה זו מעניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי הביטוח הלאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר ארבעת שלביה מיטיבים עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. הוא הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה, ובכך פגע בכלי העיקרי המשמש לסיוע לחלקי האוכלוסייה הנחשבים כראויים להקלה בגובה המס, ובהם משפחות חד הוריות, הורים לילד נכה, עולים חדשים ועוד. בסוף 2004 התברר כי שיעור הצמיחה היה גבוה במידה ניכרת מאשר בשנים עברו, לאחר שבשיא תקופת האינתיפאדה הצמיחה הייתה נמוכה ואף שלילית. הצמיחה נמשכה בקצב גובר גם בשנים 2005 ו-2006 למרות משברים פוליטיים בחלקם עד כדי אנרכיה שלטונית ומלחמה שפגעה בכל איזור צפון הארץ. התוצר המקומי לנפש, קנה המידה המקובל בכל העולם לחוסן המשק ולרמת החיים של אזרחיה, עלה מ-15,600 דולר (בחישוב שנתי) ערב כניסת נתניהו למשרד האוצר ל-20,500 דולר בסוף 2006. זהו גידול של 30%, כ-4,900 דולר תוספת לנפש. המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-150%. מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.6 מיליון. שיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל-8%. שיעור הצמיחה עלה (4.1%). בסוף כהונתו הייתה הצמיחה בישראל הגבוהה בעולם המערבי והאפקט של מדיניותו המשיך לתרום לצמיחה המואצת בשנים הבאות. בנוסף, גם האינפלציה בארץ (0.3%) הייתה הנמוכה ביותר במערב. שכר הריאלי הממוצע לשכיר, ברוטו, עלה ממארס 2003 ועד היום ב-8.5%. השכר הממוצע נטו עלה ביותר מ-10% המכירות בחנויות עלו ב-22%. תפוקת התעשייה גדלה ב-10%. התפוקה של תעשיות עתירות טכנולוגיה וידע קפצה ב-25%. את 2002 סיימה הממשלה עם גרעון (אמיתי) של 4.5% מהתוצר. את 2005 היא סיימה עם גרעון אמיתי של אפס. נתניהו זכה לאהדה ותמיכה בקרב כלכלנים רבים וכן בקרב האליטות שחלקם נמנה על מתנגדיו הפוליטיים. מאידך,על אף הצמיחה הכללית במשק, זכה נתניהו לחצי ביקורת מן הארגונים החברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגדילה משמעותית במדד האי-שוויון במשק. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. ספריו מלחמה בטרור, ידיעות אחרונות 2001 . מקום תחת השמש, נכתב ב-1994 אך יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות 2001. ספרים שערך: "מכתבי יוני" (1978). "הטרור הבינלאומי: אתגר ותגובה" (1979). "הטרור: כיצד המערב ינצח" (1987).
פרופ' סטנלי פישר (64) מונה לנגיד בנק ישראל במאי 2005. בעקבות המינוי הוא ואשתו רודה "עשו עלייה".לפני כן שימש בתפקיד סגן יו"ר סיטיגרופ, משנה למנכ"ל קרן המטבע הבין-לאומית וסגן נשיא לפיתוח כלכלה וכלכלן ראשי של הבנק העולמי. פישר נולד בזמביה (רודזיה לשעבר) שבאפריקה ולמד לתואר ראשון ולתואר שני בכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), ולתואר שלישי בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שם כיהן בהמשך כראש הקתדרה על שם אליזבת' וג'יימס קיליאן וראש המחלקה לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). שימש כמרצה לכלכלה באוניברסיטת שיקגו עד 1973, ומאותה שנה היה לפרופסור-חבר במחלקה לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT. פישר הוא גם מרצה אורח באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון הובר בסטנפורד. שר האוצר, בנימין נתניהו שכנע את פישר שהיה מועמד ריאלי לתפקיד נגיד הבנק העולמי לקחת את תפקיד נגיד בנק ישראל ולנסות לתרום להצלחת המשק הישראלי.
שר אוצר 1963-1968, 1969-1974 1906 – 1975 יליד פולין, עלה ב-1929. החל את פעילותו הציבורית במוסדות מקומיים בכפר סבא ועמד בראש מפעל המים המקומי. שימש סגנו של לוי אשכול בחברת המים "מקורות" בין השנים 1937 עד 1947. ב-1947 התמנה למנהל "אגף האפסנאות" של ההגנה ועם הקמת המדינה היה מנכ"ל משרד הביטחון (1949-1951) ולאחר מכן מנכ"ל משרד האוצר (1953-1955). ב-1955 מונה לשר התעשייה והמסחר ושקד על פיתוח התעשייה בערי פיתוח ודאג להשיג תקציבים לבניית מפעלים ולפרויקטים לאומיים גדולים כמו המוביל הארצי. ב- 1959 נבחר לכנסת מטעם מפא"י וכיהן בכנסת באופן רציף עד מותו. ספיר השקיע מאמצים לשכנע משקיעים זרים לבנות מפעלים בישראל. דוגמה לכך הייתה כשהזמין ב-1960 את התעשיין ישראל פולק לבוא לישראל ולהקים מפעל לטקסטיל. ספיר רצה למקם את המפעל בקריית גת, ישוב שזה אך הוקם, והיה זקוק לזריקת עידוד, אלא שחשש מכך שפולק יירתע מריחוקו של היישוב מגוש דן. הוא אסף את פולק במכוניתו בחמש לפנות בוקר ממלונו בתל אביב, וציווה על נהגו לנסוע בשיא המהירות לקריית-גת. מאחר והתנועה באותה שעה הייתה מאוד דלילה, נמשכה הנסיעה פחות מחצי שעה, וכך השתכנע פולק להקים את המפעל בהנחה שהוא ימוקם במרכז הארץ. ספיר כיהן בתפקיד שר המסחר והתעשייה בין השנים 1955-1965, ושב לכהן בתפקיד בין השנים 1970-1972. בחלק מהשנים (1963-1965, 1970-1972) כיהן ספיר כשר האוצר נוסף על תפקידו במשרד המסחר והתעשייה. עם מינוי לוי אשכול כראש ממשלה ב-1963, נתמנה ספיר לשר האוצר, נוסף על תפקידו כשר התעשייה והמסחר. גם בתפקיד זה גילה מרץ רב. בתפקיד זה כיהן ספיר עד מרץ 1974, למעט תקופה של כשנה ורבע (אוגוסט 1968-דצמבר 1969), אז כיהן כשר בלי תיק. עם התפטרותה של גולדה מאיר מתפקיד ראש הממשלה לאחר מסקנות ועדת אגרנט ב-1974, תמך ביצחק רבין, תמיכה שהועילה לרבין לגבור על פרס בקושי על המועמדות לרוה"מ מטעם מפלגת העבודה. משנת 1974 מילא ספיר את תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית עד שלבו הכריעו ב-12 באוגוסט 1975. ספיר נודע במנהגו להתהלך עם פנקס שחור, לפיו ניהל את מדיניותו. ברצותו לזרז את פיתוח הארץ, סייע רבות לבעלי הון שהשקיעו בישראל, במיוחד כאשר הבטיחו ליצור תעסוקה. על כך זכה לשבחים וגם לביקורת, על שהעשיר משקיעים. הוא גם נחשב לאיש החזק בפוליטיקה הישראלית ובמשך תקופה מסוימת זכה לתואר "ממליך ראשי ממשלות". תדמיתו של ספיר בציבור הייתה של דמות עממית מחוספסת, טמפרמנטית, בולדוזר שמניע דברים, אשר נוטה לחסות על בעלי הון, שנעזרים בו להאדיר את הונם יותר, אך המטרה העליונה שלו היא טובת החברה והכלכלה הישראלית, כשטובת הנאה עצמית היא ממנו והלאה. הוא חי בדירה צנועה בכפר סבא, ובעת שהותו בירושלים בענייניו הוא חלק חדר עם פוליטיקאי חבר שחולק על-ידי מחיצה מבד. יש הטוענים שהיה מהטובים בין שרי האוצר ורבים מאלה שזוכרים אותו מתגעגעים אליו ואל תקופתו. אחרים מבקרים היבטים שונים של פעילותו הנמרצת, המאופיינת על ידי ניהול ריכוזי ואישי, שאינו מתיישב עם כלכלת שוק ועל העדפת חברי מפלגה במקומות התעסוקה הציבוריים.
ג'ון מיינרד קיינס (1883 - 1946) כלכלן בריטי הנחשב לראשון ההוגים של 'הדרך השלישית' = אסכולת הכלכלה הניאו-קלאסית הליברלית והחשוב בהם של. תפיסתו גובשה בעקבות 'המשבר הגדול' של שנות השלושים, שעיקריה נוסחו בספרו התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף (1935). רבים רואים בתורתו של קיינס 'מפנה', 'מהפכה' במחשבה הכלכלית של הקפיטליזם. קיינס בחן את השיטה המוניטריסטית על-פיה כוחות הביקוש וההיצע של שוק חופשי מאזנים זה את זה ויוצרים משק יציב במצב צמיחה (לאורך זמן) וטען, באופן תקדימי, שלמקרו-כלכלה חוקיות שונה מאשר למיקרו-כלכלה. לדוגמה: בניגוד למשפחה ממוצעת (כלכלת מיקרו) בה קנייה של חבר משפחה אינה משפיעה על הכנסתו של חבר משפחה אחר, ההשפעה הרבה של הגורמים השונים במשק אחד על השני יוצרים פונקציה שונה, מכיוון שכשהמגזר הפרטי (משפחות שצורכות) מחליט להקטין את כמות הקניות נחלש המגזר העסקי ובאופן ישיר יורדת כמות ההכנסות של המגזר הפרטי. לצורך הפישוט בודק קיינס התנהלות תיאורטית של משק סגור. הביקוש במשק, לדעת קיינס, מורכב משלושה גורמים מרכזיים: הביקוש לצריכה פרטית – המידה בה מעוניינים הפרטים לצרוך. ככל שההכנסה הלאומית גבוהה יותר, יש לאנשים כסף פנוי רב יותר ולכן הם יצרכו יותר. ההשקעה (המגזר העסקי)- הביקוש של המגזר העסקי הוא למבנים ומכונות הנחוצים להגביר את הייצור - ככל שההכנסה הלאומית גבוהה יותר, המשק בצמיחה, יש ביקוש גבוה יותר למוצרים ויש סיכוי גבוה יותר שההשקעה תניב פירות, ולכן ההשקעה המתוכננת גבוהה יותר. גם הריבית משפיעה על הרצון להשקיע בשוק ההון לעומת חסכון בבנק, אם כי דבר זה היה נכון, לדעתו, רק לגבי מצבים של תעסוקה מלאה ראו להלן. הנחת הייסוד של קיינס הייתה כי המגזר העסקי מתאים את היקף הייצור, כלומר את הכמות המוצעת של מוצרים, לביקוש הכולל, הלוא הוא הביקוש המצרפי. משמעות הדבר שהמגזר העסקי מציע מוצרים בדיוק בהיקף שמגזרי המשק השונים מוכנים לרכוש. צריכה ציבורית- החלטות הממשלה לצרוך. החלטות אלו אינן נובעות משיקולים מיקרו כלכליים, שכן מטרת הממשלה אינה ליצור רווח לעצמה, ולכן הביקוש של המגזר הציבורי הוא אקסגוני (תלוי רק בהחלטת הממשלה, ולא בשום גורם אחר, כולל ההכנסה הלאומית). ההחלטה של אדם או חברה (מגזר פרטי או עסקי) לצרוך, לחסוך או להשקיע היא מחשבה במיקרו כלכלה, כשמצב הכלכלה במדינה הוא לא שיקול בהחלטות שלו. הדרך היחידה לצאת ממצבי משבר, בהם שיווי המשקל בין ההיצע לביקוש אינו מצב של תעסוקה מלאה, היא מעורבות ממשלתית. קיינס טען שהשיעור היחסי של החיסכון במשק עולה עם עליית רמת ההכנסה, ואילו הגידול בהשקעות קָטָן מהגידול בחיסכון. הכספים הנשמרים כחיסכון מקטינים את כוח הקניה הכללי במשק, ולפיכך נוצר פיגור יחסי בביקוש לסחורות ולשירותים, אם כי במספרים מוחלטים ביקוש זה נמצא בעלייה. עודפי ההיצע על הביקוש יוצרים עודפים, ועימם אבטלה גדלה והולכת. לפי קיינס התפתחות זו אופיינית לכלכלת ארצות הקפיטליזם המאוחר, בהן מצוי מלאי גדול של הון בצורת ציוד, קרקע ומבנים, ולכן קטנה הרווחיות היחסית של השקעות הון נוספות, ובעלי הון מעדיפים להחזיק את חסכונותיהם בצורת כסף ולא בהשקעות בייצור. צמצום ההשקעות והגדלת החסכונות גוררים, כאמור, פער גדל והולך בין ההיצע לביקוש, והעודפים המצטברים יוצרים שפל ואבטלה גואה. ההנחה המקובלת של הכלכלה הקלאסית היתה, כאמור, שקיים איזון אוטומטי בין ההיצע והביקוש מכוחן של מערכות השוק ולכן עודף ייצור כלכלי הוא מן הנמנע. קיינס הראה שההיצע אינו יוצר בהכרח ביקוש בשיעור מספיק לקיום תעסוקה מלאה במשק. ערעורו של קיינס על 'חוק השיווקים' של סיי נחשב לחידוש החשוב ביותר שלו. קיינס הניח שהכלכלה הקפיטליסטית עשויה להתגבר על המגמות היוצרות אבטלה ושפל בעזרת מדיניות ממשלתית של הרחבת הביקוש לסחורות ולשירותים, והגדלת התמריצים להשקעות הון. לשם כך המליץ על הקטנת שער הריבית ואמצעים אחרים לעידוד האשראי, על הוצאות ממשלתיות גדולות, במיוחד בעבודות ציבוריות נרחבות, שיזרימו למשק ביקושים גדולים. למימון הפעילות הממשלתית המליץ קיינס על מימון גירעוני ואף על אינפלציה מרוסנת, שתגרום לעידודן של השקעות, בהבטיחה רווחים גדולים למשקיעים, אם גם במחיר ירידה כלשהי בשכר הריאלי במשק, בעקבות האינפלציה. קיינס הניח שהגדלת ההשקעות הממשלתיות והרחבת התעסוקה יביאו לצמיחה בייצור, וכן גם להשקעות נוספות בשיעור גדול בהרבה מהאמצעים שהוזרמו למשק על ידי הממשלה, בכך יחודשו מגמות ההתרחבות במשק כולו. אמצעים דומים בכיוון הפוך אמורים, לדעת קיינס, להוות גורם מרסן כשמופיעה פעילות יתר כלכלית עם גילויי אינפלציה לא מרוסנת, מה שאמנם אירע בעקבות יישומה של תורת קיינס בכלכלת אירופה וארצות הברית. תורתו של קיינס עוקבת במידה רבה את תורת 'עודף הערך' של מרקס. שניהם ראו את הבעייה העיקרית של הקפיטליזם בתופעות של משבר ואבטלה כרונית כתוצאה מהצבר הון והפחתה מגמתית של השקעות במשק. מרקס ראה בכך תופעה אימננטית לא נמנעת בכלכלה הקפיטליסטית, ולכן לא יכול היה להציע פתרונות מעשיים לתופעות אלה, שכן לדעתו האפשרות האחת למניעת המשברים היא במהפכה הסוציאליסטית. קיינס סבור היה שניתן למנוע או לרכך משברים כלכליים על ידי התערבות ממשלתית המכוונת את השווקים, ואף הציע דרכים מעשיות ליישום מיידי של עיקרי תורתו. התקבלותה של הכלכלה הקיינסיאנית משנות השלושים ועד לשנות הששים והשבעים הייתה כללית ואף הראתה תוצאות שהצדיקו אותה במידה רבה מאוד. הבעייה העיקרית שליוותה את תורתו של קיינס הייתה השאלה של מידת המעורבות הממשלתית הרצויה. פיקוח ממשלתי עמוק ומהודק עשוי היה להוביל לכלכלה של 'קפיטליזם ממלכתי', לפיכך היו שראו בתורתו של קיינס תורה של 'סוציאליזם זוחל'. פיטר טֶמין אכן טוען בספרו ל'תנועת מטוטלת' בין כלכלה קפיטליסטית של 'שוק חופשי', המתאפשרת כשהשווקים פועלים כסדרם באיזון נכון, לבין כלכלה 'סוציאליסטית' של מעורבות ממלכתית, המופיעה כל אימת שמופר האיזון הכלכלי ונדרשת התערבות ממשלתית, ומשחוזרת הכלכלה לתקנה חוזרת הכלכלה הקפיטליסטית. למעשה, בהשפעת תורתו הכלכלית של קיינס ויישומה במרבית ארצות המערב, היו הממשלות, במיוחד זו של ארצות הברית, לסופג ענק של עודפי תוצרת, וסַפָּק של מיליוני מקומות עבודה. אחד המושגים שמגדיר קיינס הוא התעסוקה המלאה (הכוונה היא למצב בו שורר במשק כ- 2%-4% אבטלה המוגדר כאבטלה נורמלית, (הנגרמת ממחפשי עבודה, אבטלה מבנית כתוצאה מאי התאמה בין המקצועות הקיימים במשק לאלה שהמשק זקוק להם). קיינס מקבל את גישת ההיצע וביקוש באופן כללי, אלא שלטענתו פעמים רבות שיווי המשקל בין ההיצע וביקוש אינו במצב של תעסוקה מלאה. לטענתו, בשיווי המשקל המגזר העסקי מייצר את כמות המוצרים שמבקש המשק לקנות (על-פי כללי ההיצע והביקוש), והביקוש שמורכב ממיליוני בתי-אב, אלפי מפעלים, חברות והוצאות ממשלה, לא בהכרח מתיישב במצב של תעסוקה מלאה. ייתכן, לדוגמה, מצב בו ישנה נקודת שיווי משקל בין היצע וביקוש כך שישנם מובטלים או אנשים המעוניינים לעבוד יותר מהעבודה המוצעת בשוק. המחסור בעבודות נובע מכך שלא משתלם לפתוח תעשיה במקום שבו הביקוש נמוך, ויכולת הקנייה הנמוכה נובעת מההכנסות הנמוכות של העובדים שסובלים ממחסור בתעסוקה. כך למעשה נוצר שיווי משקל בין הייצור לצריכה אך עדיין יש אבטלה. כמו כן, טען קיינס כי בתקופות אבטלה קיימת נטייה לקשיחות מחירים ושכר עבודה כלפי מטה, כלומר אין הם יורדים כפי שהיה מצופה מכוחות השוק הטבעיים. בכך ראה סיבה נוספת לאי יכולת להגיע לשיווי משקל חדש של תעסוקה מלאה. כששיווי המשקל הוא בהכנסה לאומית גבוהה ממצב של תעסוקה מלאה, יש בעיה של מחסור בגורמי ייצור - בדרך כלל עבודה. במצב כזה ידרשו העובדים שכר גבוה יותר ויותר (כי יש להם הצעות עבודה אחרות) ובעקבות עליית השכר יעלו המחירים – כך נוצר תהליך של אינפלציה שבו כל עוד לא יקטנו הביקושים תמשיך האינפלציה לצמוח. המצב נקרא פער אינפלציוני. לעומת זאת כששיווי המשקל הוא בפחות מתעסוקה מלאה - הביקושים נמוכים - הייצור קטן ויש מעט מקומות עבודה, ההכנסות נמוכות ולכן הביקושים לא עולים. המצב נקרא פער דפלציוני. במצב זה אין שינויים במחירים. במצב של פער דפלציוני, יש למשק יכולת לייצר יותר ממה שהוא מייצר. ישנם אמצעי ייצור רבים מושבתים שאינם מנוצלים (מפעלים, מכונות, כח אדם וכו'). הסיבה לכך היא הביקוש הנמוך. אם התנאים לא ישתנו לא יבחר המגזר הפרטי להגביר את הצריכה, בשל ראיה מיקרו כלכלית. גם המגזר הציבורי משנה באופן טבעי את הרצון להשקעה כדי להשפיע על תהליכים גדולים של המשק. זהו מצב של שיווי משקל באבטלה. במצב של פער דיפלציוני יש להביא להעלאת ביקושים על ידי המגזר הציבורי. כך כסף מוכנס למשק בכמות גדולה ומתחיל להתגלגל בו. כשהביקושים מצד המדינה גדלים נוצרים מקומות תעסוקה חדשים והביקוש, גם לצריכה פרטית וגם להשקעה עסקית, גדל פי כמה מכמות הכסף שהשקיעה הממשלה וכך מתאפשרת צמיחה. ההשקעה של הממשלה לא יכולה לנבוע מהעלאת המיסים, שכן במצב כזה יורדים הביקושים של המגזר הפרטי והעיסקי והכסף שחוזר אליהם מהממשלה אינו באמת משפיע. תיאוריה זו מסבירה את התהליך בו מדינות רבות יוצאות ממצב של אבטלה במלחמות, בהן מיוצרת ומתכלה באופן מיידי כמות נשק עצומה (למעשה ללא שום תוצרת ממשית למדינה). המדינה נכנסת לגירעונות ענק ומתאוששת, שכן הביקושים הגדולים מייצרים צמיחה במשק ומקומות עבודה – הביקוש הפרטי גדל ונוצרים עסקים חדשים שפורחים (שאינם קשורים למלחמה) ומעלים את רמת החיים. תהליך זה נמשך עד שמסתיימת המלחמה ומוחזרת המדיניות המצמצמת והמשק חוזר בהדרגה לאבטלה. כך מוכיח קיינס צריכה הממשלה ליצור גרעון ודרכו להשקיע במשק על-מנת ליצור צמיחה מחודשת. צמצום הוצאות הממשלה (שהוא הצעד הנדרש במיקרו-כלכלה), לא מובילים לצמיחה אלא להפך - מגבירים את המיתון. הנחות המודל הקיינסיאני שימשו בתקופות מאוחרות יותר לפיתוחה של עקומת פיליפס, הגורסת קשר הפוך בין שעור האבטלה לשיעור האינפלציה. אף כי, כאמור, קיינס ראה בשער הריבית במשק גורם המשפיע על רמת ההשקעות במשק, הרי שבניתוח מצבי שפל כלכלי ואבטלה בלט קיינס בהתעלמו משוק הכספים והשפעתו על המשק. קיינס נבדל בגישתו זו מהכלכלנים הניאו קלאסיים ולאחר מכן הכלכלנים המוניטאריסטיים, שדיברו על חשיבות הריבית בקביעת התוצר הלאומי, וטענו כי התערבות ממשלתית במשק דרך שוק הכספים עדיפה על התערבות דרך שוק הסחורות והשירותים, (הוא "השוק הריאלי" בו נקבע התוצר הלאומי). הוא טען, כי בעת שפל כלכלי ואבטלה, שינוי בשער הריבית (במקרה של אבטלה, כלפי מטה - על מנת להגדיל את התוצר והתעסוקה)אינו יכול להשפיע ממש על התוצר בשל כמה סיבות: הביקושים הנמוכים מדי יוצרים ציפיות פסימיות לגבי כדאיות השקעות חדשות במשק הביקושים הנמוכים מדי גורמים למצב בו מלאי ההון הקים (כגון מכונות) אינו מנוצל במלואו, ולכן אין טעם בהשקעות חדשות. הפירמות וגורמים פרטיים ממעטים לבקש הלוואות מחשש לחוסר יכולתם לפרוע הלוואות בעתיד או מוכנים על כל סכום הלוואה לשלם ריבית נמוכה יותר. לעומת זאת, בעלי כספים עודפים מעדיפים לשמור את כספם במצב נזיל או להעלות את הריבית שידרשו עבור כל סכום הלוואה שיתנו (בשל הגברת הסיכון במתן הלוואות). על ידי הקטנת הביקוש וההיצע גם יחד להלוואות נוצר בשוק הכספים, וליתר דיוק בשוק ההלוואות, מצב בו רמת הפעילות בשוק הכספים היא נמוכה מכדי להשפיע השפעה ממשית על המתרחש בשוק הריאלי. קיינס אף טבע את מושג "מלכודת הנזילות" המתבטאת בירידת שער הריבית במשק עד למינימום אפשרי (מתוך ניסיון ממשלתי לעודד ביקוש דרך הריבית), דבר היוצר בקרב הציבור ציפייה לשינוי עתידי במחירי אגרות החוב רק כלפי מטה, ולכן לסירוב של הציבור לקנות אגרות חוב.כן, גורמות הציפיות לירידה העתידית במחירי האג"ח הימנעות גם מהשקעות בנכסים ריאליים, והממשלה אינה רוצה להעלות מחדש את הריבית בשל חשש שצעד זה יחמיר את השפל הכלכלי. מכאן, שהמשק נכנס במצב זה למעין "מלכודת", בו הציבור נשאר בידיו עם כמויות גדולות של כסף נזיל, אשר אינו מניע את המשק במידה הרצויה. הנטייה להתעלם מהשפעת שוק הכספים על השוק הריאלי הייתה מקובלת עד לשנות ה-60 של המאה ה-20. אף אם נסיבות זמנו של קיינס הצדיקו התעלמות מהשפעת שער הריבית על התוצר הלאומי בזמני אבטלה ושפל כלכלי, כיום הפך להיות שער הריבית אחד הכלים המוניטאריים החשובים המופעלים בידי הבנקים המרכזיים. מנגד, ניתן להצביע על כך שמאז אמצע שנות ה90 של המאה ה20 נמצאת יפן במצב של "מלכודת נזילות" המתבטאת בירידת שערי ריבית עד למינימום אפשרי. קיינס גם גיבש נוסחה שמסבירה פי כמה גדל התוצר הלאומי כתוצאה מהגדלת הצריכה הממשלתית. גודל זה נקרא המכפיל הקיינסיאני.
יליד תל אביב 1951 - 2007 שימש פרופסור למימון באוניברסיטת תל אביב וכן דיקן הפקולטה לניהול בשנים 1999-2003 היה אחראי בין היתר למהפכת לימודי ה-MBA בפקולטה; הקמת בית-ספר לניהול היי-טק HTMS; השגת אקרדיטציה בינלאומית לפקולטה (היחידה בארץ); דירוגה כשלישית באירופה בתחומי המחקר הניהולי, פתיחת תוכנית לתואר שני בחשבונאות; הקמה מחדש של ארגון הבוגרים וחיזוק מותג ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב והמשך קידום תוכניות המנהלים של הפקולטה. קיבל דוקטורט מאוניברסיטת YALE בארה"ב. בשנים 1988-1983 כיהן כפרופ' למימון באוניברסיטה של שיקגו. במקביל הרצה בבית ספר למינהל עסקים WHARTON מהטובים בעולם ללימודי ניהול. מחקריו של פרופ' קנדל עסקו במודלים של תמחור בשוקי ההון, תורת ההשקעות וניהול תיקי השקעות, שיטות מסחר בבורסה, וניהול סיכוני ריבית ומט"ח. בשנת 1988 קיבל את המלגה של חברת BATTERYMARCH המוענקת לחוקרי מימון צעירים מצטיינים בעולם, ובמלגת אלון, המוענקת לחוקרים מצטיינים השבים לארץ. כמה ממחקריו בתחום המימון זכו בפרס על המחקר הטוב ביותר.
רשות ניירות הערך בישראל כמו מקבילתה האמריקנית הוקמה על מנת לשמור על האינטרסים של המשקיעים ולהגן עליהם. במסגרת זאת היא מסדירה את כל פעולותיהם של הגופים הפועלים בשוק ההון ומפקחת עליהם.
המקבילה לרשות ניירות הערך הישראלית ורשות ניירות הערך החשובה בעולם המפקחת על פעילות רבת היקף בכל השווקים הפיננסים האמריקניים. מטרתה המוגדרת לדאוג לכך ששוק ההון האמריקני על כל מרכיביו הרבים יפעל בהגינות ובשקיפות לתועלת המשקיעים. ברשות עובדים נכון לשנת 2006 למעלה מ- 4,000 עובדים העוסקים בפעולות פיקוח והנחיה לכל הגופים והבורסות בארה"ב. ראשיתה של הרשות במשבר בשנת 1929 שגרם לנפילת הבורסה האמריקנית ולאבדן חסכונותיהם של מיליוני אמריקנים ולנזקים כלכליים אדירים. השימועים שנערכו לאחר מכן בבתי הנבחרים הובילו לחקיקת חוקים בשנים 1933-4 שכתוצאה מהם הוקמה הרשות.
תלמידו של הארי מרקוביץ וחתן פרס נובל לכלכלה, בצוותא עם מרקוביץ. האדם לו מיוחס פיתוח מודל CAPM, Capital Asset Pricing Model (ראה ערך), על אף שהיום ידוע כי מספר כלכלנים פיתחו במקביל מודלים בעלי מאפיינים דומים עד זהים, כגון לינטנר ומוסין. כמו כן הגדיר את מדד שארפ (ראה ערך) להשוואה בין קרנות נאמנות.
השר המופקד על משרד האוצר ומהווה בשל כך בעל התפקיד הכלכלי רב העוצמה ביותר בישראל, ראה בהרחבה משרד האוצר.
דף הבית | ספרים | מבצעים | מחירון | מילון כלכלי עסקי | קישורים | צור קשר | Login | תבור כלכלה ופיננסים | לראש העמוד
