משפטי

  עסקי

  פיננסי

אולמרט אהוד : Ehud Olmert

ראש ממשלת ישראל ינואר 2006 - ספטמבר 2008, 2005-2006 (9 חודשים) שר האוצר.

יליד 1945 ליד בנימינה על מורדות הכרמל. אביו היה מותיקי תנועת החרות וחבר כנסת. ב-1973 נבחר לכנסת ברשימת הליכוד בנציג המרכז החופשי. ב-1988 מונה על ידי שמיר לשר בלי תיק וב-1990 קיבל את משרד הבריאות. ב-1993 נבחר לראשות עירית ירושלים. במהלך עשר השנים בהן כיהן אולמרט כראש העיר, הפכה ירושלים מעיר פקוקה, לעיר בעלת תשתיות תחבורה מתקדמות. היקף ההשקעה בתחום זה – המסתכם במיליארדי שקלים - היה גדול פי כמה בערכים ריאליים, בהשוואה לעשורים שקדמו לו. כביש בגין, כביש 1 צפון, כביש מנהרת הר הצופים והנחת היסודות לרכבת הקלה, היו פרויקטים שתוכננו ובוצעו  במהלך שנות כהונתו של אולמרט בבירה.

גם ההשקעה בחינוך, על כל זרמיו, הייתה חסרת תקדים, במגזר היהודי והערבי כאחד. כ-100 בתי ספר חדשים הוקמו בעת כהונתו של אולמרט כראש העיר, 18 מתוכם בשכונות הערביות. בשנים אלו נבנתה בירושלים שכונת הר חומה, הורחבו שכונת פסגת זאב ושכונת מלחה וגדל משמעותית אזור התעשייה בהר חוצבים שהפך מרכז לתעשיות ההיי-טק כראש העיר, נדרש אולמרט להתמודד גם עם פיגועי התאבדות וירי  שפקדו את העיר באותן שנים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-16, שימש בשנת 2003 כראש מטה הבחירות של הליכוד. משהרכיב אריאל שרון את הממשלה ה-30, מונה לממלא מקום ראש הממשלה ולשר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

כששרון החליט לפרוש מהליכוד הצטרף אליו אולמרט ביחד עם מספר בכירים בליכוד, כגון מופז, שטרית, בר און, הירשזון ואחרים וביחד עם פורשי העבודה: שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק, ועוד אנשי ציבור אחרים הקימו את קדימה.

עם אבדן כשירותו של שרון קיבל את תפקיד ראש הממשלה ולאחר מספר חודשים זכתה קדימה בראשותו במספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות (29) והוא הרכיב את הממשלה כאשר שותפיו העיקריים הם מפלגת העבודה, ש"ס ורשימת הגימלאים.

זמן קצר לאחר הקמת הממשלה החדשה, הותקף סיור צה"ל ליד הגדר עם לבנון ונהרגו ונחטפו מספר חיילים. שר הביטחון היה עמיר פרץ ממפלגת העבודה שנחשב חסר ניסיון לחלוטין בעניינים צבאיים וכרמטכ"ל שימש מי שהיה שרכש את כל הכשרתו הצבאית בחיל האוויר ושימש כמפקד החיל - דן חלוץ. למרות המכות העזות שספגה לבנון מצה"ל, נוצר בציבור הרושם כי מלחמת לבנון נוהלה בשלומיאליות ולא השיגה את יעדיה, הן בשחרור החיילים החטופים והן בחיסול כוחו של חיזבאללה וזאת בצד ההפגזות הרבות שצפון ישראל ספגה מבלי שלצה"ל היתה תשובה ממשית להפגזות אלה. תג הכישלון נדבק בשלושת המנהיגים, אך בעוד שעמיר פרץ ודן חלוץ התפטרו בשלב כזה או אחר מתפקידיהם, בחר אולמרט להישאר בתפקידו, עד שהלחץ הציבורי בעקבות חקירות המשטרה אילץ אותו לסיים את דרכו כראש ממשלה.

כישלון בטחוני אחר היה לאולמרט באי היכולת להפסיק את הפגזות הקסאמים מעזה, שהגיעו עד אשקלון וזאת למרות ההתנתקות שבה ביצעו טרנספר לכ- 8,000 מתיישבים יהודיים ברצועת עזה, לרבות צפון הרצועה באזור עם רצף טריטוריאלי עם ישראל, והריסת היישובים והעברת השליטה בעזה כולה לידי הפלסטינאים. לכישלון זה היו שותפים הן שר הביטחון הראשון ששירת איתו – תושב שדרות - עמיר פרץ והן לשר הביטחון השני - אהוד ברק, הרמטכ"ל המעוטר וראש הממשלה לשעבר. אולם, בשלהי כהונתו הושגה הפסקת אש בתיווך מצרי, שהופרה בירי קסאמים מעת לעת.

אולמרט נחשב כמנהל מוכשר, הן כשר והן כראש ממשלה, שדחף להישגים בכל המשרדים בהם שירת, אך היו כאלה שלא רוו נחת מצורת פעילותו ונטייתו להעדיף אילי הון בעלי קשרים מיוחדים איתו והוא נחשב מושחת. ביטוי לחשדות נגדו היו מספר חקירות שנוהלו נגדו בעוונות שונים של קבלת שוחד וקידום פעילים פוליטיים למשרות שונות ועוד עברות. בעקבות חקירות המשטרה והמלצותיה החליט להתפטר מתפקידו כראש ממשלה וכיו"ר תנועת קדימה בספטמבר 2008.

אישתו, עליזה  - אמנית, בעלת נטיות פליטיות של שמאל קיצוני והוא אב לארבעה ילדים, שכולם נקטו בעמדות הדומות לאם ולעיתים אף השתתפו בהפגנות ופעילויות של אנשי שמאל קיצוני, נגד מדיניות שאולמרט עצמו היה שותף לה. אולמרט עצמו, שינה את עמדותיו מימין המפה הפוליטית למרכזה בתחום המדיני, ואילו בתחום הכלכלי, נחשב בהחלט לאיש ימין, קרי תומך בשוק החופשי וכן הקפיד יחסית, על איזון תקציבי ושמירת מסגרות.