lomdon
ספריםעסקיםכלכלהעיתונותספרים כלכלים
עגלת קניות
על מנת ליצור עגלה חדשה יש ללחוץ על הכפתור: "הוסף לסל" הנמצא ליד המוצר אותו רוצים לרכוש.
הזמן כעת

מילון כלכלי עסקי

המילון כולל בתוכו שמות ומושגים במספר תחומים

תוכל לדפדף רק בחלק של המילון. אם תלחץ על מושגים, תקבל רק את רשימת המושגים ושם תוכל לחפש את הערך הרצוי. במידה ואתה מחפש שמות, לחץ על שמות והמילון יתמקד רק בשמות.

באותו אופן תוכל למקד את החיפוש שלך בעסקים, פיננסים או משפט.

הנחיות לשימוש במילון

כמו כן, אם מצאת מילה או מושג או שם במקום שהוא לדעתך שגוי, נודה לך על משלוח הערה למייל [email protected] בכל מקרה תקבל/י התייחסות חוזרת להערתך וכן המעירים נכונה יתוגמלו על ידי ההוצאה לאור בשי.

במידה ואתם לוחצים על ערך כלשהוא וההסבר אינו מספק אתכם, תקבלו בסוף הערך אפשרות מיידית לבצע חיפוש בגוגל או ב-MSN לגבי המושג המבוקש ולהרחיב את המידע שחיפשתם.

 משפטי משפטי

 עסקי עסקי

 פיננסי פיננסי



עובד מפתח : Key worker

עובד חשוב מאוד למערכת, עובד שהעדרו עלול להשפיע באופן חזק על המערכת.


קיינס, ג'ון מיינארד : Keynes John Maynard

ג'ון מיינרד קיינס (1883 - 1946) כלכלן בריטי הנחשב לראשון ההוגים של 'הדרך השלישית' = אסכולת הכלכלה הניאו-קלאסית הליברלית והחשוב בהם של. תפיסתו גובשה בעקבות 'המשבר הגדול' של שנות השלושים, שעיקריה נוסחו בספרו התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף (1935). רבים רואים בתורתו של קיינס 'מפנה', 'מהפכה' במחשבה הכלכלית של הקפיטליזם. קיינס בחן את השיטה המוניטריסטית על-פיה כוחות הביקוש וההיצע של שוק חופשי מאזנים זה את זה ויוצרים משק יציב במצב צמיחה (לאורך זמן) וטען, באופן תקדימי, שלמקרו-כלכלה חוקיות שונה מאשר למיקרו-כלכלה. לדוגמה: בניגוד למשפחה ממוצעת (כלכלת מיקרו) בה קנייה של חבר משפחה אינה משפיעה על הכנסתו של חבר משפחה אחר, ההשפעה הרבה של הגורמים השונים במשק אחד על השני יוצרים פונקציה שונה, מכיוון שכשהמגזר הפרטי (משפחות שצורכות) מחליט להקטין את כמות הקניות נחלש המגזר העסקי ובאופן ישיר יורדת כמות ההכנסות של המגזר הפרטי. לצורך הפישוט בודק קיינס התנהלות תיאורטית של משק סגור. הביקוש במשק, לדעת קיינס, מורכב משלושה גורמים מרכזיים: הביקוש לצריכה פרטית – המידה בה מעוניינים הפרטים לצרוך. ככל שההכנסה הלאומית גבוהה יותר, יש לאנשים כסף פנוי רב יותר ולכן הם יצרכו יותר. ההשקעה (המגזר העסקי)- הביקוש של המגזר העסקי הוא למבנים ומכונות הנחוצים להגביר את הייצור - ככל שההכנסה הלאומית גבוהה יותר, המשק בצמיחה, יש ביקוש גבוה יותר למוצרים ויש סיכוי גבוה יותר שההשקעה תניב פירות, ולכן ההשקעה המתוכננת גבוהה יותר. גם הריבית משפיעה על הרצון להשקיע בשוק ההון לעומת חסכון בבנק, אם כי דבר זה היה נכון, לדעתו, רק לגבי מצבים של תעסוקה מלאה ראו להלן. הנחת הייסוד של קיינס הייתה כי המגזר העסקי מתאים את היקף הייצור, כלומר את הכמות המוצעת של מוצרים, לביקוש הכולל, הלוא הוא הביקוש המצרפי. משמעות הדבר שהמגזר העסקי מציע מוצרים בדיוק בהיקף שמגזרי המשק השונים מוכנים לרכוש. צריכה ציבורית- החלטות הממשלה לצרוך. החלטות אלו אינן נובעות משיקולים מיקרו כלכליים, שכן מטרת הממשלה אינה ליצור רווח לעצמה, ולכן הביקוש של המגזר הציבורי הוא אקסגוני (תלוי רק בהחלטת הממשלה, ולא בשום גורם אחר, כולל ההכנסה הלאומית). ההחלטה של אדם או חברה (מגזר פרטי או עסקי) לצרוך, לחסוך או להשקיע היא מחשבה במיקרו כלכלה, כשמצב הכלכלה במדינה הוא לא שיקול בהחלטות שלו. הדרך היחידה לצאת ממצבי משבר, בהם שיווי המשקל בין ההיצע לביקוש אינו מצב של תעסוקה מלאה, היא מעורבות ממשלתית. קיינס טען שהשיעור היחסי של החיסכון במשק עולה עם עליית רמת ההכנסה, ואילו הגידול בהשקעות קָטָן מהגידול בחיסכון. הכספים הנשמרים כחיסכון מקטינים את כוח הקניה הכללי במשק, ולפיכך נוצר פיגור יחסי בביקוש לסחורות ולשירותים, אם כי במספרים מוחלטים ביקוש זה נמצא בעלייה. עודפי ההיצע על הביקוש יוצרים עודפים, ועימם אבטלה גדלה והולכת. לפי קיינס התפתחות זו אופיינית לכלכלת ארצות הקפיטליזם המאוחר, בהן מצוי מלאי גדול של הון בצורת ציוד, קרקע ומבנים, ולכן קטנה הרווחיות היחסית של השקעות הון נוספות, ובעלי הון מעדיפים להחזיק את חסכונותיהם בצורת כסף ולא בהשקעות בייצור. צמצום ההשקעות והגדלת החסכונות גוררים, כאמור, פער גדל והולך בין ההיצע לביקוש, והעודפים המצטברים יוצרים שפל ואבטלה גואה. ההנחה המקובלת של הכלכלה הקלאסית היתה, כאמור, שקיים איזון אוטומטי בין ההיצע והביקוש מכוחן של מערכות השוק ולכן עודף ייצור כלכלי הוא מן הנמנע. קיינס הראה שההיצע אינו יוצר בהכרח ביקוש בשיעור מספיק לקיום תעסוקה מלאה במשק. ערעורו של קיינס על 'חוק השיווקים' של סיי נחשב לחידוש החשוב ביותר שלו. קיינס הניח שהכלכלה הקפיטליסטית עשויה להתגבר על המגמות היוצרות אבטלה ושפל בעזרת מדיניות ממשלתית של הרחבת הביקוש לסחורות ולשירותים, והגדלת התמריצים להשקעות הון. לשם כך המליץ על הקטנת שער הריבית ואמצעים אחרים לעידוד האשראי, על הוצאות ממשלתיות גדולות, במיוחד בעבודות ציבוריות נרחבות, שיזרימו למשק ביקושים גדולים. למימון הפעילות הממשלתית המליץ קיינס על מימון גירעוני ואף על אינפלציה מרוסנת, שתגרום לעידודן של השקעות, בהבטיחה רווחים גדולים למשקיעים, אם גם במחיר ירידה כלשהי בשכר הריאלי במשק, בעקבות האינפלציה. קיינס הניח שהגדלת ההשקעות הממשלתיות והרחבת התעסוקה יביאו לצמיחה בייצור, וכן גם להשקעות נוספות בשיעור גדול בהרבה מהאמצעים שהוזרמו למשק על ידי הממשלה, בכך יחודשו מגמות ההתרחבות במשק כולו. אמצעים דומים בכיוון הפוך אמורים, לדעת קיינס, להוות גורם מרסן כשמופיעה פעילות יתר כלכלית עם גילויי אינפלציה לא מרוסנת, מה שאמנם אירע בעקבות יישומה של תורת קיינס בכלכלת אירופה וארצות הברית. תורתו של קיינס עוקבת במידה רבה את תורת 'עודף הערך' של מרקס. שניהם ראו את הבעייה העיקרית של הקפיטליזם בתופעות של משבר ואבטלה כרונית כתוצאה מהצבר הון והפחתה מגמתית של השקעות במשק. מרקס ראה בכך תופעה אימננטית לא נמנעת בכלכלה הקפיטליסטית, ולכן לא יכול היה להציע פתרונות מעשיים לתופעות אלה, שכן לדעתו האפשרות האחת למניעת המשברים היא במהפכה הסוציאליסטית. קיינס סבור היה שניתן למנוע או לרכך משברים כלכליים על ידי התערבות ממשלתית המכוונת את השווקים, ואף הציע דרכים מעשיות ליישום מיידי של עיקרי תורתו. התקבלותה של הכלכלה הקיינסיאנית משנות השלושים ועד לשנות הששים והשבעים הייתה כללית ואף הראתה תוצאות שהצדיקו אותה במידה רבה מאוד. הבעייה העיקרית שליוותה את תורתו של קיינס הייתה השאלה של מידת המעורבות הממשלתית הרצויה. פיקוח ממשלתי עמוק ומהודק עשוי היה להוביל לכלכלה של 'קפיטליזם ממלכתי', לפיכך היו שראו בתורתו של קיינס תורה של 'סוציאליזם זוחל'. פיטר טֶמין אכן טוען בספרו ל'תנועת מטוטלת' בין כלכלה קפיטליסטית של 'שוק חופשי', המתאפשרת כשהשווקים פועלים כסדרם באיזון נכון, לבין כלכלה 'סוציאליסטית' של מעורבות ממלכתית, המופיעה כל אימת שמופר האיזון הכלכלי ונדרשת התערבות ממשלתית, ומשחוזרת הכלכלה לתקנה חוזרת הכלכלה הקפיטליסטית. למעשה, בהשפעת תורתו הכלכלית של קיינס ויישומה במרבית ארצות המערב, היו הממשלות, במיוחד זו של ארצות הברית, לסופג ענק של עודפי תוצרת, וסַפָּק של מיליוני מקומות עבודה. אחד המושגים שמגדיר קיינס הוא התעסוקה המלאה (הכוונה היא למצב בו שורר במשק כ- 2%-4% אבטלה המוגדר כאבטלה נורמלית, (הנגרמת ממחפשי עבודה, אבטלה מבנית כתוצאה מאי התאמה בין המקצועות הקיימים במשק לאלה שהמשק זקוק להם). קיינס מקבל את גישת ההיצע וביקוש באופן כללי, אלא שלטענתו פעמים רבות שיווי המשקל בין ההיצע וביקוש אינו במצב של תעסוקה מלאה. לטענתו, בשיווי המשקל המגזר העסקי מייצר את כמות המוצרים שמבקש המשק לקנות (על-פי כללי ההיצע והביקוש), והביקוש שמורכב ממיליוני בתי-אב, אלפי מפעלים, חברות והוצאות ממשלה, לא בהכרח מתיישב במצב של תעסוקה מלאה. ייתכן, לדוגמה, מצב בו ישנה נקודת שיווי משקל בין היצע וביקוש כך שישנם מובטלים או אנשים המעוניינים לעבוד יותר מהעבודה המוצעת בשוק. המחסור בעבודות נובע מכך שלא משתלם לפתוח תעשיה במקום שבו הביקוש נמוך, ויכולת הקנייה הנמוכה נובעת מההכנסות הנמוכות של העובדים שסובלים ממחסור בתעסוקה. כך למעשה נוצר שיווי משקל בין הייצור לצריכה אך עדיין יש אבטלה. כמו כן, טען קיינס כי בתקופות אבטלה קיימת נטייה לקשיחות מחירים ושכר עבודה כלפי מטה, כלומר אין הם יורדים כפי שהיה מצופה מכוחות השוק הטבעיים. בכך ראה סיבה נוספת לאי יכולת להגיע לשיווי משקל חדש של תעסוקה מלאה. כששיווי המשקל הוא בהכנסה לאומית גבוהה ממצב של תעסוקה מלאה, יש בעיה של מחסור בגורמי ייצור - בדרך כלל עבודה. במצב כזה ידרשו העובדים שכר גבוה יותר ויותר (כי יש להם הצעות עבודה אחרות) ובעקבות עליית השכר יעלו המחירים – כך נוצר תהליך של אינפלציה שבו כל עוד לא יקטנו הביקושים תמשיך האינפלציה לצמוח. המצב נקרא פער אינפלציוני. לעומת זאת כששיווי המשקל הוא בפחות מתעסוקה מלאה - הביקושים נמוכים - הייצור קטן ויש מעט מקומות עבודה, ההכנסות נמוכות ולכן הביקושים לא עולים. המצב נקרא פער דפלציוני. במצב זה אין שינויים במחירים. במצב של פער דפלציוני, יש למשק יכולת לייצר יותר ממה שהוא מייצר. ישנם אמצעי ייצור רבים מושבתים שאינם מנוצלים (מפעלים, מכונות, כח אדם וכו'). הסיבה לכך היא הביקוש הנמוך. אם התנאים לא ישתנו לא יבחר המגזר הפרטי להגביר את הצריכה, בשל ראיה מיקרו כלכלית. גם המגזר הציבורי משנה באופן טבעי את הרצון להשקעה כדי להשפיע על תהליכים גדולים של המשק. זהו מצב של שיווי משקל באבטלה. במצב של פער דיפלציוני יש להביא להעלאת ביקושים על ידי המגזר הציבורי. כך כסף מוכנס למשק בכמות גדולה ומתחיל להתגלגל בו. כשהביקושים מצד המדינה גדלים נוצרים מקומות תעסוקה חדשים והביקוש, גם לצריכה פרטית וגם להשקעה עסקית, גדל פי כמה מכמות הכסף שהשקיעה הממשלה וכך מתאפשרת צמיחה. ההשקעה של הממשלה לא יכולה לנבוע מהעלאת המיסים, שכן במצב כזה יורדים הביקושים של המגזר הפרטי והעיסקי והכסף שחוזר אליהם מהממשלה אינו באמת משפיע. תיאוריה זו מסבירה את התהליך בו מדינות רבות יוצאות ממצב של אבטלה במלחמות, בהן מיוצרת ומתכלה באופן מיידי כמות נשק עצומה (למעשה ללא שום תוצרת ממשית למדינה). המדינה נכנסת לגירעונות ענק ומתאוששת, שכן הביקושים הגדולים מייצרים צמיחה במשק ומקומות עבודה – הביקוש הפרטי גדל ונוצרים עסקים חדשים שפורחים (שאינם קשורים למלחמה) ומעלים את רמת החיים. תהליך זה נמשך עד שמסתיימת המלחמה ומוחזרת המדיניות המצמצמת והמשק חוזר בהדרגה לאבטלה. כך מוכיח קיינס צריכה הממשלה ליצור גרעון ודרכו להשקיע במשק על-מנת ליצור צמיחה מחודשת. צמצום הוצאות הממשלה (שהוא הצעד הנדרש במיקרו-כלכלה), לא מובילים לצמיחה אלא להפך - מגבירים את המיתון. הנחות המודל הקיינסיאני שימשו בתקופות מאוחרות יותר לפיתוחה של עקומת פיליפס, הגורסת קשר הפוך בין שעור האבטלה לשיעור האינפלציה. אף כי, כאמור, קיינס ראה בשער הריבית במשק גורם המשפיע על רמת ההשקעות במשק, הרי שבניתוח מצבי שפל כלכלי ואבטלה בלט קיינס בהתעלמו משוק הכספים והשפעתו על המשק. קיינס נבדל בגישתו זו מהכלכלנים הניאו קלאסיים ולאחר מכן הכלכלנים המוניטאריסטיים, שדיברו על חשיבות הריבית בקביעת התוצר הלאומי, וטענו כי התערבות ממשלתית במשק דרך שוק הכספים עדיפה על התערבות דרך שוק הסחורות והשירותים, (הוא "השוק הריאלי" בו נקבע התוצר הלאומי). הוא טען, כי בעת שפל כלכלי ואבטלה, שינוי בשער הריבית (במקרה של אבטלה, כלפי מטה - על מנת להגדיל את התוצר והתעסוקה)אינו יכול להשפיע ממש על התוצר בשל כמה סיבות: הביקושים הנמוכים מדי יוצרים ציפיות פסימיות לגבי כדאיות השקעות חדשות במשק הביקושים הנמוכים מדי גורמים למצב בו מלאי ההון הקים (כגון מכונות) אינו מנוצל במלואו, ולכן אין טעם בהשקעות חדשות. הפירמות וגורמים פרטיים ממעטים לבקש הלוואות מחשש לחוסר יכולתם לפרוע הלוואות בעתיד או מוכנים על כל סכום הלוואה לשלם ריבית נמוכה יותר. לעומת זאת, בעלי כספים עודפים מעדיפים לשמור את כספם במצב נזיל או להעלות את הריבית שידרשו עבור כל סכום הלוואה שיתנו (בשל הגברת הסיכון במתן הלוואות). על ידי הקטנת הביקוש וההיצע גם יחד להלוואות נוצר בשוק הכספים, וליתר דיוק בשוק ההלוואות, מצב בו רמת הפעילות בשוק הכספים היא נמוכה מכדי להשפיע השפעה ממשית על המתרחש בשוק הריאלי. קיינס אף טבע את מושג "מלכודת הנזילות" המתבטאת בירידת שער הריבית במשק עד למינימום אפשרי (מתוך ניסיון ממשלתי לעודד ביקוש דרך הריבית), דבר היוצר בקרב הציבור ציפייה לשינוי עתידי במחירי אגרות החוב רק כלפי מטה, ולכן לסירוב של הציבור לקנות אגרות חוב.כן, גורמות הציפיות לירידה העתידית במחירי האג"ח הימנעות גם מהשקעות בנכסים ריאליים, והממשלה אינה רוצה להעלות מחדש את הריבית בשל חשש שצעד זה יחמיר את השפל הכלכלי. מכאן, שהמשק נכנס במצב זה למעין "מלכודת", בו הציבור נשאר בידיו עם כמויות גדולות של כסף נזיל, אשר אינו מניע את המשק במידה הרצויה. הנטייה להתעלם מהשפעת שוק הכספים על השוק הריאלי הייתה מקובלת עד לשנות ה-60 של המאה ה-20. אף אם נסיבות זמנו של קיינס הצדיקו התעלמות מהשפעת שער הריבית על התוצר הלאומי בזמני אבטלה ושפל כלכלי, כיום הפך להיות שער הריבית אחד הכלים המוניטאריים החשובים המופעלים בידי הבנקים המרכזיים. מנגד, ניתן להצביע על כך שמאז אמצע שנות ה90 של המאה ה20 נמצאת יפן במצב של "מלכודת נזילות" המתבטאת בירידת שערי ריבית עד למינימום אפשרי. קיינס גם גיבש נוסחה שמסבירה פי כמה גדל התוצר הלאומי כתוצאה מהגדלת הצריכה הממשלתית. גודל זה נקרא המכפיל הקיינסיאני.


  : KPMG

רשת הרו"ח השלישית בגודלה בעולם עם כמעט 20 מיליארד$ הכנסות ב-2007 וכ-123,000 עובדים ב-140 מדינות בעולם. בישראל מיוצגת על ידי משרד סומך חייקין שנוצר ממיזוג של שני משרדים ביחד עם ברוידא שפעלו כמשרדי רואי חשבון מובילים עוד לפני קום המדינה. המשרד מעסיק בארץ מעט פחות מ-1000  עובדים מתוכם כ- 450 רו"ח.


דף הבית | ספרים | מבצעים | מחירון | קישורים | צור קשר | Login | תבור כלכלה ופיננסים | לראש העמוד

ניהול